הרקע: בקשה לצו הגנה הכולל הרחקה מהבית

ביום 12.8.2026 הגישה המבקשת בקשה למתן צו הגנה. היא טענה כי המשיב נהג באלימות נגדה ביום 11.8.2026 וכי הוא מהווה עבורה סכנה גופנית ממשית, וביקשה בין היתר לאסור עליו להיכנס לדירת המגורים המשותפת.

המשיב הכחיש את הטענות. בהחלטה זמנית מיום 12.8.2026 נאסר עליו להתקרב למבקשת במרחק נגיעה או להטרידה, וכן נאסר עליו לישון בחדר השינה שבו לנה המבקשת עד לדיון. הצדדים הופנו ליחידת הסיוע.

ההקלטה שלא הוצגה והמשמעות הראייתית

המבקשת ציינה מספר פעמים כי ברשותה הקלטה המוכיחה את טענתה בדבר איומים מצד המשיב. למרות שניתנו לה מספר הזדמנויות, ההקלטה לא הוצגה לבית המשפט.

בית המשפט קבע כי לנוכח הכחשתו הגורפת של המשיב, אי הצגת ההקלטה נזקפת לחובת המבקשת ומחלישה משמעותית את גרסתה.

מדוע לא ניתן צו הרחקה מהבית

בית המשפט עמד על כך שהוצאת בן זוג מביתו בעילה של אלימות במשפחה מחייבת הוכחת סכנה מוחשית ומידית, וכי כאשר מדובר באלימות רוחנית, היא יכולה לשמש בסיס לצו הרחקה רק במקרים חריגים.

בהחלטה צוין כי סעד של הרחקה הוא סעד דרסטי. עוד נקבע כי החוק למניעת אלימות במשפחה אינו מיועד למנוע כשלעצמו מצבים של מתחים, מריבות בין בני זוג, צעקות והתבטאויות קשות.

בית המשפט נתן משקל גם למצבו הבריאותי של המשיב, כבן 71, לאחר שני אירועים מוחיים, המתקשה מאוד בהליכה, וכן להצהרתו כי אין לו קורת גג אחרת.

הצו המצומצם שניתן למרות דחיית ההרחקה

למרות דחיית הבקשה להרחקת המשיב מהבית, בית המשפט מצא כי עצימות הקונפליקט מצדיקה מגבלות שנועדו להבטיח את שלומם וביטחונם של הצדדים.

סיום ההליך

בית המשפט קבע כי המצב המיטיב הוא לשמור על הפרדה בין בני הזוג בתוך ביתם, כך שהמבקשת תישן בחדר השינה והמשיב יישן בחדר אחר.

מאחר שהבקשה התקבלה רק באופן חלקי, לא ניתן צו להוצאות. הצו נקבע למשך שלושה חודשים, עד ליום 12.11.2026, ובכך הסתיים בירור ההליך.