חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מצוי על קו תפר עדין: מצד אחד עומדות זכויות היסוד של האדם לחירות, לכבוד, לאוטונומיה ולקניין; מצד שני, חובת המדינה להגן על מי שאינו מסוגל עוד לדאוג לענייניו. ייפוי הכוח המתמשך הוא בדיוק המנגנון שנועד לאזן בין השניים, אדם בוחר בעצמו, מראש, את מי שיגן עליו.

מטעם זה הדין מורה, ככלל, על כיבוד ייפוי הכוח המתמשך ועל קיומו, ורואה בביטולו חריג שיש להפעיל בזהירות. המנגנון מבוסס על יחסי אמון ועל הסכמה, ויש להעדיף את הוראותיו על פני התערבות חיצונית. למעשה, כל עוד אין אינדיקציה כי הממנה לא היה כשיר בעת החתימה, ניתן להכניס את ייפוי הכוח לתוקף בהגשת בקשה מתאימה.

סעיף 32כט(א) לחוק מונה שלוש עילות שבהתקיים אחת מהן רשאי בית המשפט להורות על ביטול ייפוי הכוח המתמשך או על המינוי לפיו. ניתן לחלקן לשתי קבוצות: עילה הקשורה לנסיבות עריכת המסמך בעבר (עילה 2), ועילות הקשורות לטיפול בממנה ולטובתו בהווה (עילות 1 ו-3).

כל אדם כשר לפעולות משפטיות, אלא אם נשללה או הוגבלה כשרותו בחוק או בפסק דין (סעיף 2 לחוק). לעניין ייפוי כוח מתמשך, "בעל כשירות" הוא מי שמסוגל להבין את משמעות מתן ייפוי הכוח, מטרותיו ותוצאותיו. המועד הרלוונטי לבחינת הכשירות הוא מועד החתימה על המסמך, לא לפניו ולא אחריו.

הנטל להוכיח חוסר כשירות מוטל על מי שטוען לכך, וזהו נטל כבד במיוחד. שלילת כשרות בדיעבד פוגעת בכבוד האדם ובחירותו, ולכן לא די בהעלאת ספקות, נדרשות ראיות ממשיות וברורות. כשירות היא עניין שברפואה, ולכן ראוי להיעזר במומחים: בדיקה "בזמן אמת", ובהיעדרה חוות דעת רטרוספקטיבית המבוססת על המסמכים הרפואיים מהמועד הסמוך לחתימה.

גם כשהממנה היה כשיר, ייתכן שרצונו לא היה חופשי. דוקטרינת ההשפעה הבלתי הוגנת, שפותחה בדיני הצוואות, הוחלה בפסיקה גם על ייפוי כוח מתמשך, בדיוק כפי שצוואה היא החלטה כיצד ינהגו ברכוש לאחר המוות, כך ייפוי כוח מתמשך הוא החלטה כיצד ינהגו בענייני האדם לאחר שלא יהיה כשיר.

הנטל להוכיח השפעה בלתי הוגנת מוטל בדרך כלל על הטוען לה. אולם כאשר הנסיבות מצביעות על תלות של אדם בזולתו שהיא "כה מקיפה ויסודית" עד שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי, קמה חזקה להשפעה בלתי הוגנת, והנטל לסתור אותה עובר אל מי שמבקש להסתמך על המסמך ולהתמנות לפיו.

פגם בעריכת ייפוי הכוח המתמשך אינו בהכרח מבטל אותו מעיקרו. עם זאת, כאשר נופלים פגמים, הם מעבירים את נטל ההוכחה אל מי שמבקש להסתמך על המסמך, שעליו להוכיח כי הוא נערך כדין ומשקף את רצון הממנה. ככל שהפגמים מצטברים, כך גובר הקושי לעמוד בנטל זה.

ביטול ייפוי הכוח הוא הסעד האחרון. בטרם יבטל, על בית המשפט לבחון האם ניתן להגיע לאותה תכלית בדרך פוגענית פחות. רק כאשר אף חלופה אינה מספיקה לשמירת טובת הממנה, יבוטל המסמך.

גם בבחירת זהות האפוטרופוס נשמרת מדרגיות: ברירת המחדל היא בן משפחה או אדם קרוב, מתוך הנחה שיגשים בצורה הטובה ביותר את טובת הממנה. אולם בנסיבות של סכסוך משפחתי עז או חשש לניגוד עניינים, רשאי בית המשפט למנות גורם חיצוני ניטרלי, לעיתים זמני, עד לבירור מלוא הסוגיות.