" פסק דין – תביעה כספית כנגד עיזבון מנוח / יורשים – שטר – נאמן – כספי נאמנות – בנק "     להלן פסק דין בו ייצג עורך ונוטריון אופיר יצחקי. בית משפט השלום בכפר סבא ת"א 1848/09 רייסברג מרגריט נ' ע.ה. סולטאן פרנק ז"ל ואח'  ת"ט 2851/09 רייסברג מרגריט נ' עזבון המנוח סולטאן פרנק ז"ל ואח'   בפני כב' השופט דורון חסדאי   התובעת  (בשני התיקים) רייסברג מרגריט ע"י ב"כ עורך דין אופיר יצחקי נגד הנתבעים (בת"ט 2851/09) הנתבעים בת"א 1848/09

1. עזבון המנוח סולטאן פרנק ז"ל

ע"י מנהל העזבון עו"ד סמראלי אריה

2. יורשי המנוח סולטאן פרנק ז"ל :

סולטאן גלית סולטאן נועם סולטאן יואב סולטאן רוני ב"כ היורשים עו"ד אייל אורטל נגד

1. עזבון המנוח סולטאן פרנק ז"ל

ע"י מנהל העזבון עו"ד סמראלי אריה  

2. בן חמו אג'ין אלברט
3. בן חמו אייזיקה

ע"י ב"כ עו"ד ישראל בן איתמר

4. בנק לאומי לישראל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ליאור בן דרור

5. סולטאן גלית
6. נועם סולטאן
7. יואב סולטאן
8. רוני סולטאן

ב"כ היורשים עו"ד אייל אורטל   פסק דין   פתח דבר – תיאור ההליכים

1. לפני שתי תביעות כספיות אשר הוגשו על ידי התובעת במסגרת שני הליכים נפרדים, ואשר הדיון בהן אוחד.

 

2. במסגרת ת"א 1848/09 הגישה התובעת תביעה כספית כנגד הנתבעים 1 – 8 על סך 1,210,000 ₪.

   

3. במסגרת ת"ט 2851/09 הגישה התובעת שטר (שיק) לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל על סך 1,060,000 ₪, כנגד עו"ד סולטאן פרנק, ז"ל, אשר הלך לבית עולמו.

      תיאור הנפשות הפועלות      

4. התובעת, תושבת צרפת, במועד הרלוונטי בת 69, הייתה בעלת הזכות להירשם כבעלים של דירה בת 5 חדרים, ברח' המתמיד 10 בנתניה (גוש 8270 חלקה 73) (להלן: "הדירה").

     

5. עו"ד סולטאן פרנק ז"ל, אשר עזבונו ויורשיו נתבעים עקב פטירתו המצערת, היה עורך הדין אשר טיפל בעסקת מכירת/רכישת הדירה בעבור הצדדים.

  הנתבעים 5 – 8 הינם יורשיו של עוה"ד  המנוח, אשתו ושלושת ילדיו.      

6. הנתבעים 2 – 3 הינם אלו אשר רכשו את הדירה מהתובעת, בהתאם לזיכרון דברים והסכם מכר מיום 19.11.08 (ר' נספחים ג' ו-ד' לכתב התביעה).

     

7. אצל הנתבע 4, בנק לאומי לישראל בע"מ, ניהל המנוח מספר חשבונות שונים.

      טענות הצדדים בקצירת האומר       טענות התובעת      

8. בכתב התביעה המתוקן אשר הוגש מטעם התובעת, נטען כי המדובר, בין היתר, בתביעה שעילתה מעשי הטעיה, מרמה והונאה אשר נעשו על ידי הנתבעים 2 – 3 (רוכשי הדירה) יחד עם הנתבע 1 (עו"ד סולטאן פרנק) בניסיון להעלים סך של 1,100,800 ₪ ואי תשלומו לתובעת, מוכרת הדירה.

     

9. לטענת התובעת, בחודש נובמבר 2008 נתבקש עו"ד סולטאן, ז"ל, על ידה ועל ידי הנתבעים

  2 – 3 להכין הסכם למכירת/רכישת הדירה, תמורת הסך של 640,000 $ שווה ערך ל- 2,540,800 ₪.      

10. לטענתה, בבוקר חזרתה לצרפת ביום 19.11.08 ,נתבקשה להגיע למשרדו של עו"ד סולטאן, ז"ל, ולאחר לחץ שהופעל עליה, נחתם זיכרון דברים (ר' נספח ג' לכתב התביעה), והיא אף חתמה על ייפוי כוח כללי.

     

11. לדברי התובעת, עם חזרתה לארץ בחודש ינואר 2009, הסתבר לה שהנתבעים 2 – 3 תפסו את החזקה בדירה, וזאת מבלי לשלם לה את מלוא התמורה.

  לטענתה, בפועל שולם לה סך של 1,487,000 ₪ בלבד, וזאת בחודש דצמבר 2008, והנתבעים   2 – 3 נותרו חייבים לה ע"ח מכר הדירה סך של 1,060,000 ₪.      

12. לטענת התובעת, לאחר שנטלה ממשרד עו"ד סולטאן שקית ובה מסמכים, אשר כללו אף הסכם מכר מיום 19.11.08 עליו חתומים נתבעים 2 – 3 מצד אחד ועו"ד סולטאן בשמם בהתאם לייפוי הכוח, הסתבר לה כי בסעיף התמורה (סעיף 5) נרשם סכום של 1,440,00 ₪ (במקום 2,540,000 ₪) (ר' נספח ד' לכתב התביעה).

     

13. לטענת התובעת, הנתבעים 2 – 3 ועו"ד סולטאן עשו יד אחת כנגדה על מנת להונות אותה. בהמשך מציינת היא כי לאחר איום שלה כי תפנה למשטרה, טענו הנתבעים 2 – 3 כי ישלמו את יתרת התמורה לעו"ד סולטאן. לדבריה, היא פנתה לעו"ד סולטאן אשר הבטיח לה כי יתרת התמורה תועבר אליה בו ביום, והוא אף העביר לה אישור (לכאורה) של בנק לאומי לפי הסך של 1,060,000 ₪ הועבר לחשבונה, אישור שמאוחר יותר הסתבר שהינו מזויף (ר' נספח ה לכתב התביעה).

     

14. התובעת מבהירה , כי מיד לאחר מכן פנתה באמצעות עו"ד ויקטור עטייה לנתבעים 2 – 3 ולעו"ד סולטאן לצורך קבלת יתרת התמורה, ביום 18.2.09 מסר לה עו"ד סולטאן שיק משוך על חשבונו בבנק לאומי ע"ס 1,060,000 ₪ זמ"פ 24.2.04 – שיק אשר חולל באי פירעון (ר' נספח ו' לכתב התביעה) ( בגינו נפתח ההליך בלשכת ההוצל"פ – ת"ט 2851/09 )

     

15. באשר לעו"ד סולטאן ז"ל ונתבעים 2 – 3, נטען כי אלה חבים ביחד ולחוד בתשלום יתרת תמורת מכירת הדירה, כי פעולותיהם בצוותא וניסיונם להעלים את זכה"ד החתום, תוך שינוי פרטי התמורה, מעידים על מזימתם להונות אותה ולרמותה ולהעלים ממנה הסך (הנוסף) של 1,100,800 ₪ המגיע לה (ר' בהרחבה סע' 5 לכתב התביעה).

     

16. באשר לנתבע מס' 4, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") נטען על ידי התובעת, בין

  היתר ובתמצית  כי:   א.         ככל שיתברר כי טענת נתבעים 2 – 3 נכונה, ואכן יתרת התמורה הופקדה לחשבון עו"ד סולטאן ז"ל בבנק, הרי שהבנק אחראי כלפיו בגין אי העברת כספים , אלו לידיה.   ב.         התובעת טוענת כי מתדפיסי החשבון של עו"ד סולטאן בבנק, עולה תמונה לפיה הבנק פעל ברשלנות בחשבון המנוח ובמיוחד בכספי הנאמנות שהועברו אליו, והתנהגות הבנק ומחדליו גרמו לתובעת לנזקה באופן שהיא לא קיבלה את יתרת התמורה בסך 1,060,000 ₪.   ג.          התובעת טוענת כי הבנק אפשר לעו"ד סולטאן, ז"ל, לקבל כספים בסכומים גבוהים ביותר לחשבון עו"ש דיביטורי פרטי, למשוך ממנו כספים ולבצע ממנו העברות, וזאת בלא פיקוח,  להעברת הכספים לצדדי ג'. לדבריה, הבנק לא פיקח על מעשיו הפליליים של המנוח, עו"ד במקצועו, אשר עסק בתחום המקרקעין, וזאת תוך הפרת חובת הזהירות, הנאמנות והמיומנות כלפיה והפרת ההוראות המחייבות מכוח החוק למניעת הלבנת הון (ר' בהרחבה סע' 5.18 – 5.37 לכתב התביעה).       טענות הנתבעים      

17. עקב פטירת עו"ד סולטאן פרנק ז"ל , הוגש כתב ההגנה על ידי מנהל עזבונו, עו"ד אריה סאמרלי (ר' נספח א' לכתב ההגנה).

  בכתב ההגנה המכחיש את  טענות התובעת, נטען בין היתר, כי מוכחשת פרשנות המסמכים שצורפו לתובענה, וכי יש לדחותה על הסף עקב קיומו של הליך מקביל בלשכת ההוצל"פ (התביעה השטרית) (ר' נספח ג').      

18. הנתבעים 2 – 3 (הרוכשים) בכתב הגנתם טענו בין היתר ובתמצית כי הינם תושבי חוץ, שאינם דוברי השפה העברית, הגשת התביעה שכנגד מופרכת, וככל שלתובע עילה כלשהי, הרי שזו צריך שתופנה לעו"ד סולטאן, ז"ל – מיופה כוחה (ר' נספח א' לכ"ה).

     

19. הנתבעים 2 – 3 דוחים את טענת הקנוניה, מציינים כי עו"ד סולטאן שימש כעורך דינה של התובעת במשך שנים, ואף בעסקה עמם. לדבריהם, הם לא הכירו את עו"ד סולטאן עובר לעסקת המכר, עו"ד סולטאן חתום על ההסכם כמיופה כוחה של התובעת וקיבל מהם את כל התשלומים תמורת מכר הדירה במלואם (ר' נספח ג').

     

20. הנתבע 4, הבנק, בכתב הגנתו טען, בין היתר ובקליפת האגוז, כי תביעת התובעת כלפיו מתבססת על טענת התובעת (אותה למעשה היא מכחישה בעצמה) לפיה יתרת תמורת מכירת הדירה הופקדה כביכול לחשבון המנוח בבנק, מאחר שנהיר כי יתרת התמורה לא הופקדה בחשבון המנוח בבנק, הרי שתביעת התובעת כלפיו נעדרת עילה ובסיס (ר' סע' 19 – 22 לכתב ההגנה).

     

21. כן טוען הבנק כי התביעה כלפיו בכלל נעדרת עילה, כך למשל לעניין פסיקת "הפיצוי המוסכם" (בסך 150,000 ₪). הבנק טוען כי פעל בקשר עם חשבון המנוח ביושר, כנ"ל בזהירות, עפ"י דין וכפי שכל בנקאי סביר אחר היה נוהג. מוכחשת טענת התובעת כאילו כתוצאה ממעשי הבנק או מחדליו נגרם לתובעת נזק כלשהו (ר' בהרחבה גם סע' 98 – 99).

     

22. הנתבעים 5 – 8 (אשתו של המנוח וילדיו) טענו, בין היתר, בכתב הגנתם כי התובעת הייתה לקוחה וחברה טובה של עו"ד סולטאן, ז"ל. לדבריהם, התובעת מסתירה עסקאות נוספות שהיא הייתה מעורבת, ומסגירה תקבולים ותשלומים שבוצעו עבורה על ידי המנוח.

  לדבריהם, זכה"ד (נספח ג') לא נכתב על ידי המנוח אלא על ידי התובעת, ועריכת ההסכם השונה הוא "מהלך שהולדתו היא בגדר סוף שנלקח עם המנוח לקבר, עוברה המנוצלת לרעה על ידי התובעת" (סע' 7).       החלטות ביניים      

23. בהליך השטרי (ת"ט 2851/09) ניתנה ביום 16.6.10 החלטה על ידי הרשמת הנכבדה (כתוארה אז – מ. יפעתי) לפיה ניתנה לעיזבון רשות להתגונן.

     

24. במסגרת ההליך השטרי, ניתנה ביום 13.1.11 החלטת בית המשפט (כב' השופט ד. גדול) בהתאם לה אוחד הדיון בתיק עם התביעה הכספית שהוגשה.

     

25. יצוין כי ביום 8.2.11 הוגשה על ידי התובעת בקשה לצירוף יורשי המנוח כנתבעים בשני התיקים המאוחדים, וזאת בהתבסס על צו ירושה (מתוקן) מיום 19.5.09. הבקשה נענתה כמבוקש בהתאם להחלטה מיום 9.2.11.

     

26. ביום 10.5.12 נדחתה בקשת היורשים (נתבעים 5 – 8) למחיקת התובענה הכספית כנגדם על הסף.

     

27. הערה כללית – בתחילה תידון התביעה הכספית (ת"א 1848/09), אשר מביאה אף את הבסיס העובדתי הנדרש  לצורך הכרעה בתביעה השטרית, אשר הצדדים לה מצומצמים יותר והינם כאמור התובעת, העיזבון והיורשים.

      דיון והכרעה       מערכת היחסים תובעת – נתבעים 2 – 3 (בן חמו)      

28. עו"ד ויקטור עטייה, עד מטעם התובעת, ציין בעדותו בחקירה הראשית כי התובעת פנתה אליו בסוף שנת 2008 "בקשר לפרנק סולטאן וכסף בנאמנות שהוא לא משחרר לה" ( עמ' 15 ש' 24 – 30).

  לדבריו, הוא היה בקשר עם עו"ד סולטאן, ז"ל עד יום לפני מותו, ועו"ד סולטאן "ביקש לדחות את השחרור של הכסף בנאמנות ביומיים. שלחתי לו את ההסכמה ואז הוא כתב לי האס.אם.אס. האחרון שקיבלתי ממנו "תודה חבר" (עמ' 17 ש' 1 – 5).      

29. בחקירתו הנגדית נשאל העד על ידי ב"כ בן – חמו האם:

  "ש. התובעת אמרה לך בערך במילים האלה – הקונים של הדירה ברח' המתמיד כבר שילמו את כל הכסף ופרנק מחזיק אצלו את כל הכסף ששילמו ולא משחרר לי.   ת. כשהיא תיארה את הנסיבות כן.   ש. היא אמרה לך הם שילמו את כל הכסף ועל סמך זה קיבלו את הדירה ומר פרנק מחזיק עדיין מחזיק לי את כל הכסף?   ת. כן.   ש. התובעת אמרה לך שעל סמך מה שפרנק אמרה לה – שהוא קיבל כבר את הכסף שהיא יכולה למסור להם את הדירה?   ת. היא תיארה את הנסיבות. לא אמרה לי מה פרנק אמר לה.   ש. ז"א שהיא אמרה לך שהיא במצב שכבר מסרה את הדירה ופרנק לא משחרר לי את הכסף?   ת. כן.   ש. כשאתה פנית לפרנק הוא לא הכחיש שהוא קיבל את כל הכסף ושהוא מחזיק אותו?   ת. נכון.   ש. הוא אישר לך את הדבר הזה?   ת. כן. "   (עמ' 18 לפר' ש' 16 – 30).       בהמשך העיד עו"ד עטיה כי:   "ש. כאשר אתה סיפרת לנו שפנית טלפונית לפרנק על מנת שישחרר את הכסף, הוא אמר לך בטלפון או כתב לך באס.אם.אס שהוא משחרר את הכסף.   ת. לא זוכר את המלל המדוייק של האס.אם.אסים, אבל ממש סמוך למותו הוא אמר וביקש עוד יומיים לשחרר את הכסף.   ש. אבל גם לפני כן הוא הבהיר לך   ת. כן. לפני כן הוא הודה שהכסף אצלו סגור והוא ישחרר אותו.   ש. אני מבין והשאלה אם אתה כך הבנת, שהתשובה שלו שהכסף סגור, היתה אמרוה להיות ההסבר למה זה מתעכב?   ת. … בשלב מאוחר יותר באס.אם.אסים הוא אמר שישחרר אותו"   (עמ' 19 ש' 22 – 29 ועמ' 20 ש' 1 – 3).      

30. בתשובותיו לב"כ היורשים ציין עו"ד עטייה כי כשהתובעת פנתה אליו, היא אמרה לו "שיש כספים בנאמנות שלא הועברו אליה" (עמ' 21 ש' 21 – 20).

     

31. מר דוד ברבי, עד נוסף מטעם התובעת, תיאר בעדותו כיצד התובעת פנתה לבקש את עזרתו לצורך קבלת הכספים מעו"ד סולטאן, ז"ל.

  לדבריו: " אז התקשרתי אליו לסולטאן ואמרתי לו שלום הצגתי עצמי ואמרתי לו שנמצאת במשרדי התובעת, והיא אומרת לי ככה וככה וככה, מה קורה. הוא קצת גימגם. הוא אמר לי שזה תוך כמה ימים יסודר. שהוא יגיע למשרד ויביא שיק. אמרתי לו מה זה שיק, אמרתי לו שצריך שהכסף יהיה בנאמנות צריך לראות את הכסף. איפה הכסף. אז הוא אמר לי שהוא מגיע למשרד לדבר או אני יודע מה. הוא הגיע למשרד שלי עם אוטו לבן, ברח' אוסישקין 1, אני אמרתי לו שהיא יושבת אצלי במשרד. הוא הגיע ממול למשרד, צפצף יצאנו אליו והוא נתן לתובעת שיק על סך מיליון ושישים אלף ₪" (עמ' 24 ש' 24 – 31).      

32. העד ציין כי אמר לעו"ד סולטאן "למה הכסף לא בנאמנות, מה זה השיק הזה"  (עמ' 25 ש' 11. ר' גם עמ' 26 ש' 7). לדבריו, בהמשך התובעת "פנתה לבן חמו והוא אמר שהוא שילם הכל ואז היא פנתה, על פי מה שסיפרה לי, לסולטאן והוא אמר שלא קיבל את הכול וזה ייקח עוד יום. הוא כאילו "מרח אותה" (עמ' 25 ש' 14 – 17).

     

33. ברבי נשאל אם עו"ד סולטאן לא קיבל את כל הכסף, מדוע שישחרר לתובע כסף שהוא לא קיבל, והשיב: "זה מה שהיא אמרה לי. אני מבין ממנה שבן חמו אמר לה שהוא העביר את הכסף" (עמ' 25 ש' 18 – 19).

  ובהמשך:   "ש. עו"ד סולטאן אמר לך שהוא לא קיבל את כל הכסף.   ת. לא.   ש. הוא אמר לך שהוא משחרר את הכסף.   ת. כן.   ש. מעו"ד סולטאן הבנת בבירור שכל הכסף אצלו.   ת. כן, הוא לא אמר שלא קיבל, ולכן הוא לא יכול להעביר. זה היה ברור.   ש. היה ברור מהשיחה ביניכם כי הכסף אצלו והוא ישחרר אותו.   ת. כן.   ש. הוא לא אמר לך, רגע, צריך לחכות שהקונים ישלמו.   ת. לא, הוא לא אמר דבר כזה".   (עמ' 25 ש' 20 – 29).      

34. במענה לשאלת ב"כ הבנק השיב ברבי, בין היתר, כי:

  ת. "היא גם לידי אמרה לו שהשיק שנתן לה הוא יעבור או יכובד ואז הוא אמר לה שכן, והיא שאלה אם היא יכולה לחזור לצרפת והוא אמר לה שכן, שאין לה מה לדאוג ושתיסע לשלום והכל יהיה בסדר." (עמ' 29 ש' 1 – 4).      

35. במענה לשאלות ב"כ היורשים השיב ברבי, בין היתר, כי:

  "כשדיברתי אתו בטלפון הוא אמר שיבוא עם שיק, הוא בא מול החנות עם אוטו בצבע לבן, צפצף, יצאנו אליו והוא עמד שם בפניה שמאלה ליד חניון, במקום שאסור לחנות, ברח' אושיסקין 1. זה לא מול בתי הקפה, זה מתחת לגולדה, שמאלה. באזור כיכר העצמאות…".   באשר לעירוב המשטרה, ציין ברבי כי התובעת לא רצתה בזה וכי :   "בשיחה שלה איתו יום למחרת שנתן לה את השיק, התקשרה אליו למשרד לידי ואמרנו לה שאולי כדאי שתלך למשטרה כי זה לא יגמר והיא לא רצתה להרוס לו את הפרנסה שלו".   ש. אתה אומר ש – 4 ימים לפני מותו היא באה אליך.   ת. זה היה רביעי או חמישי. יום שלישי לאחר מכן הוא נפטר.   ש. פרנק נפטר ב – 23.2.   ת. היא היתה אצלי ביום רביעי או חמישי לפני זה. רביעי נראה לי יותר הגיוני כי הטיסה שלה היתה ביום חמישי.   ובהמשך – ת. "הטיסה שלה היתה ביום חמישי בערב, בחמישי בצהריים היא דיברה איתו לאחר שקיבלה את השיק והוא אמר לה שהיא יכולה לנסוע רגועה " (עמ' 30 ש' 13 – 30)".      

36. התובעת בעדותה ציינה, בין היתר, כי:

  "כאשר חזרתי וראיתי שהדירה סגורה ושאלתי את אחיו של מר בן חמו, הוא אמר לי ששילם את כל הכסף לפרנק וטבעי שאקבל את המפתח. אני ביקשתי מפרנק לא לקחת את הכסף וכשאני אחזור אני אבקש אותו. ורק כאשר הגעתי ארצה והלכתי לדירה הדירה היתה נעולה ואז אמר לי מר בן חמו, "שילמתי את כל הכסף המפתח אצלי" (עמ' 30 ש' 19 – 23).      

37. בהמשך עדותה, במענה לשאלת מנהל העיזבון, העידה התובעת לגבי עו"ד סולטאן, ז"ל, כי: "פרנק בהתחלה אמר לי שהיה חסר קצת כסף אבל אחר כך הוא אמר שהם שילמו לו את כל הכסף".

  היא נשאלה האם בשל כך לא תבעה את פינויים של בן חמו מן הדירה, והשיבה:   "הוא שילם, מה יכולתי לעשות" (עמ' 38 ש' 20 – 24).      

38. בהמשך, ובאשר למהות טענותיה כלפי בן חמו העידה התובעת:

  "ש. אם ה"ה בן חמו שילמו את כל הכסף ופרנק אמר לך שהוא מחזיק בכל הכסף…   ת. אז הוא לא נתן לי כלום.   ש. אז למה את אומרת גם ביחס לה"ה בן ח מו ופרנק שהם רימו אותך.   ת. מר בן חמו החליף את המנעול והרהיטים שלי נשארו שנתיים בדירה. היה משפט שנקבע מר בן חמו צריך להחזיר לי את הרהיטים שהיו בדירה.   ש. זה מה שהוא רימה אותך מר בן חמו, הוא לקח מפתח.   ת. הוא החליף את המפתח ז"א שאני כבר לא בבית שלי ואני לא יכולה לקרוא לפורץ אבל מצד שני הוא שילם את כל הכסף וזה הבית שלו. הוא אמר לי שהוא שילם את כל הכסף אז זכותו להישאר ואמרתי לו שהוא צודק." (עמ' 39 ש' 20 – 25).      

39. התובעת נשאלה ע"י ב"כ בן חמו, בין היתר, האם ידעה שבן חמו שילמו לעו"ד סולטאן את שאר הכסף שהיה עליהם לשלם, והשיבה:

  " נכון, לא היה לי שום דבר נגדם. הם לא עשו שום דבר, הם שילמו"  (עמ' 48 ש' 10 – 11).   (ר' גם תשובתה בעמ' 48 ש' 27 – 30).      

40. במענה לשאלות ב"כ הבנק השיבה התובעת בקשר לבני הזוג בן חמו כי הם:

  "כתבו שיקים לטובת פרנק סולטאן על שמו, לא לי. המקדמה שהם שילמו העבירו את זה לעו"ד השני. אני לא יודעת כלום על בנק לאומי. אני יודעת שהשיק הראשון נשלח לשטוסל והם אנשים ישרים. את השיקים שלהם הם נתנו, אבל אני טוענת שהם לא הצהירו על הסכום הנכון של המכירה. אבל אני לא מכירה את בנק לאומי…" (עמ' 50 ש' 1 – 4).      

41. באשר לשיק שקיבלה מעו"ד סולטאן, ציינה התובעת כי:

  "פרנק נתן לו את השיק, אלי. הוא אמר לי לא להכניס אותו לחשבון רק ב – 24. הוא נתן לי את השיק ליד גולדר, ליד החנות של ברבי, ביסטרו ג'קי".   היא נשאלה האם כשקיבלה את השיק, הם עשו חשבון והשיבה:   "יש לי 1,440,000 + ההפרש הוא אמר לי זה מה שאני חייב וזה מה שהוא נתן לי"   (עמ' 71 ש' 23 – 31).      

42. הנתבע מס' 2, אלברט בן חמו, בעדותו התייחס לאופן ומועד ביצוע התשלום הראשון ע"ח התמורה (ר' עמ' 46 ש' 17-23; עמ' 47 שו' 3-8; עמ' 48 ש' 26-30; עדות אחיו רוברט בעמ' 56 שו' 9-12).

     

43. באשר לתשלום מלוא התמורה ע"י בן-חמו בגין רכישת הדירה, ראו עדות הנתבע 2 בעמ' 47 שו' 3-8; עמ' 49 שו' 27-30; עמ' 51 שו' 11-21; עדות האח רוברט בעמ' 53 שו' 16-22; עמ' 54 שו' 1-7; עמ' 58 שו' 10-13).

      סיכום ביניים      

44. בהינתן כל האמור לעיל, לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים והראיות שבאו בפניי, ובמע' היחסים המשפטית שבין התובעת לבין הנתבעים 2-3 (בן-חמו), מצאתי כי דין התביעה להידחות.

     

45. התובעת לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה להוכיח כי הנתבעים 2-3 רקחו מזימה יחד עם עו"ד סולטאן ז"ל במטרה להונות אותה ולרמותה . באשר לנטל השכנוע הנדרש בהוכחת טענה מסוג הטענה שהעלתה התובעת כלפי הנתבעים הנ"ל , הלכה היא כי הגם שהנטל הוא של מאזן ההסתברויות כמקובל במשפט האזרחי, הרי  שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש בטענה מעין פלילית נוסח תרמית והונאה, הוא גבוה יותר. קיימת זיקה בין חומרת הטענה לעוצמת ההוכחה הנדרשת להוכחת הטענה ומקום בו מועלית טענת תרמית או הונאה, על בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות (ר' ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה פ"ד ל"ח(4) 253,257; ע"א 359/79 אלחנני נ' רפאל, פ"ד ל"ה(1) 701,711; ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח פ"ד מ(1) 604,589 ; ע"א 37225/08 חזן נ' חזן (פורסם בנבו, 3/2/11); ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין (18/4/12)).

     

46. למעלה מכך, כעולה מן המובא  בסע' 30-39 לעיל, הרי שהתובעת מודה למעשה בהודאת בעל דין, כי אין לה טענה ועילה כלפי הנתבעים 2-3, אשר שילמו את מלוא התמורה עפ"י זכה"ד       (640,000 $).

     

47. אף מעדות עו"ד עטיה מטעם התובעת, עולה ומשתמע כי בן חמו שילמו את מלוא תמורת רכישת הדירה (עפ"י זכה"ד) לעו"ד סולטאן. (ר' סע' 29 לעיל; ר' גם עדות ברבי בסע' 33 לעיל).

     

48. לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להוכיח כי שינוי סכום העסקה בהסכם (נספח ד') היה בידיעת הנתבעים 2-3, על דעתם ובהסכמתם, במיוחד כאמור לא עלה בידיה להוכיח, כי עקב שינוי הסכום בן חמו אכן שילמו תמורה מופחתת (מ- 640,000 $ כערכם בש"ח) בגין רכישת דירתה.

      עדותם של הנתבע 2, אחיו ועו"ד מאנדל בנקודה זאת מקובלת ואמינה עלי (ר' עדות הנתבע בעמ' 48 לפרוט' מיום 16.10.13 ש' 8, ש' 21 וש' 23-25; עמ' 49 ש' 9 ; עמ' 50 ש' 21-24; עדות אחיו רוברט בעמ' 55 ש' 20-26; עמ' 57 ש' 15-17; עמ' 58 ש' 10-13, עדות עו"ד  מ. מאנדל בעמ' 62 ו- 63) (ר' גם האמור בסעיפים 23-25 לתצהיר בן חמו, עמ' 8-9, שלא נסתר בחקירה הנגדית, (תשומת לב כי מספור הסעיפים בתצהיר לקוי)).      

49. אף לא נמצאו והוכחו ע"י התובעת רבב או הפרת חוזה מצד בן-חמו, קל וחומר הונאה או מרמה כלשהם, בכך שאת כספי התמורה (640,000 $ כערכם בש"ח) הם העבירו למיופה כוחה   – עו"ד סולטאן ז"ל.

      לעניין זה העידה התובעת כי חתמה לעו"ד סולטאן על יפוי הכוח כדי "שהוא יעשה את המכירה הזאת" (עמ' 44 ש' 29). היא ציינה כי "סמכה על עו"ד סולטאן ב- 100%" בכל מה שקשור למכירה (עמ' 45 שו' 18-20).   היא נשאלה מדוע לשלם לעו"ד סולטאן והשיבה "כי אני לא הייתי פה וסמכתי עליו. הלקוחות שלך לא סומכים עליך?" (עמ' 45 שו' 27-30).       כמו כן אישרה התובעת ביחס לסכום של 100,000 $ ,כי אמרה לבן חמו לשלמו לעו"ד סולטאן (עמ' 46 שו' 18-21). (ר' לענין זה גם עדות הנתבע 2 בעמ' 49 שו' 4-6 ו- 14-15 ממנה ניתן ללמוד כי אופן התשלום (של 1,200,800 ₪) היה לשביעות רצון התובעת, ועדותו האמינה בעיני והמקובלת עלי בעמ' 51 שו' 11-14 ו- 58 ש' 24-25)).      

50. טעם נוסף לדחיית תביעת התובעת כנגד הנתבעים 2-3 , נעוץ בהתנהגותה בזמן אמת, עת נמסרה החזקה בדירה לבן חמו, בכך שהיא הותירה להם את מפתח הדירה והכרטיס המגנטי (ר' עדות התובע בעמ' 51 ש' 18-27; עדות אחיו רוברט עמ' 53 ש' 23-26; עמ' 54 ש' 11-18 ועמ' 58 ש'  10-13).

      מסירת החזקה בדירה לידי אחי הנתבעים 2-3 מלמדת, כי בזמן אמת לא ראתה התובעת בנתבעים אלו כמי שהפרו עמה את ההסכם או הונו אותה, וכעת מנועה היא מלהתנכר להתנהגותה זאת ולמצגיה  (ר' גם סע' 37-39 לעיל).       מערכת היחסים תובעת – עו"ד סולטאן פרנק  ז"ל (התביעה הכספית )      

51. לא עלה בידי ב"כ הנתבעים להוכיח, כי עו"ד סולטאן העביר לתובעת כספים כלשהם אם בארץ ואם בחו"ל ,באופן שהיא קיבלה לידיה את מלוא תמורת מכר הדירה לבני הזוג בן חמו.

  עדותה של התובעת, בענין זה ,  אשר נתמכת בראיות שפורטו לעיל במסגרת הדיון בעניינם של הנתבעים 2 ו-3, אמינה בעיניי ומקובלת עלי, ככל שהדברים נוגעים לכך שהיא לא קיבלה את מלוא התמורה בגין מכירת דירתה – תמורה שנתקבלה אצל עו"ד סולטאן ואשר לא הועברה אליה.      

52. מן המפורט לעיל ( ר' בין היתר בסעיפים 28,29,31,33,34,35,41,42,43) , עולה כי מלוא התמורה שולמה על ידי בן חמו לעו"ד סולטאן וזה , למרבה הצער, לא העבירהּ לתובעת. התובעת אינה חולקת על כך שהיא קיבלה את הסך של 1,200,800 ₪. בכסף זה ונוסף נעשה שימוש על ידי התובעת לרכישת דירה אחרת בעבורה ,באופן שעו"ד סולטאן העביר את הכספים ששילמו בן חמו לעו"ד שטוסל בעבור הדירה האחרת  שרכשה  (עמוד 32 לפרוטוקול מיום 22/4/13 שורות 21-24; עמוד 34 שורות 2,3; עמוד 37 שורות 18,19; עמוד 48 לפרוטוקול מיום 29/4/13 שורות 2-4; עמוד 49 שורות 28-30; עמוד 50 שורות 1-5; עמוד 49 לפרוטוקול מיום 16/10/13 שורות 16,17).

     

53. מצאתי לתת אמון בעדותם של העדים הניטרליים חסרי האינטרס האישי (עו"ד עטיה ומר ברבי) ככל שהדבר נוגע, בין היתר, לשיחותיהם ולדברים שציין בפניהם עו"ד סולטאן ז"ל, מהם ניתן להסיק בצורה חד משמעית כי עו"ד סולטאן נותר חייב לתובעת כספים בגין התמורה שקיבל מבן חמו.

      הלכה היא כי "הבחינה הפנימית" של העדויות ניזונה מהתרשמות מהעדים ומסימני            האמת המתגלים במהלך עדותם. "הבחינה החיצונית", נעשית באמצעות העמדת העדויות     מול מערך הנתונים האוביקטיבי, וזה תהליך ניתוח הגיוני, הניזון משכל ישר ונסיון חיים"         (ר' ע"א 1516/99 לוי נ. חג'אזי, פ"ד נה(4) 730, 748).  

54. בסיכומי מנהל העיזבון (ר' סעיפים 111-116) ובסיכומי ב"כ היורשים (ר' סעיפים 85-89), נטען כאילו התובעת או מי מטעמה איימו על המנוח וזאת בהתבסס על עדות אשתו באשר          לאנשים שנשלח7ו לבית המשפחה בלילה שקדם לנסיעתו של המנוח לחו"ל.

  דין הטענה, ככל שמתייחסת לתובעת להידחות. לאחר בחינת חומר הראיות שבא בפני,        סבורני כי לא עלה בידי הנתבעים הנ"ל להוכיח בראיות של ממש ולעמוד בנטל השכנוע, כי      אכן התובעת שלחה שליחים לאיים עליו וכי אותם אלו שהתייצבו בביתו במועד הנטען היו      מי  מטעם התובעת. זאת ועוד, איני סבור כי עלה בידי הנתבעים הנ"ל להוכיח כי אותם            איומים נטענים שהופנו למנוח היו אהל שהניעו אותו לפעול כפי שפעל על דרך מתן השיק             לתובעת וזאת בשים לב להתבטאויותיו טרם מועד הפעלת האיומים ואף על רקע  ניסיון       הצגת העברת הסך של 1,060,000 ₪ לחשבונה (ר' גם סעיף 56 להלן).      

55. באשר לסכום המדויק אותו קיבלה התובעת, והיתרה שנותרה לתשלום (סכום התביעה) אדרש בהמשך, אך כבר עתה ניתן לקבוע באופן פוזיטיבי ,  כי אכן עו"ד סולטאן ז"ל לא העביר לתובעת את מלוא הכספים אותם קיבל מבן חמו, ולא בכדי מסר בידיה את השיק (שלא נפרע) על הסך של 1,060,000 ₪ (ר' גם האמור בסעיפים 29,31,34,35 ו-41 לעילׂ).

     

56. לא למותר לציין אף את "מסמך ההעברה" המזויף שהציג עו"ד סולטאן בפני התובעת (נספח ה' לתצהירה) מיום 16/2/09, כמסמך המעיד אף הוא, בהודאת בעל דין ועל דרך התנהגות, כי הוא אכן נותר חייב לתובעת סכום כסף משמעותי בגין תמורת מכירת דירתה.  לעניין זה  ראו האמור בסעיף 4.21 לתצהיר התובעת שלא נסתר.

  הבנק התייחס להעברה זו בסעיפים 23 ו-24 לתצהיר מטעמו. נציג הבנק בעדותו מיום 16/10/13 העיד באופן שלא נסתר כי "המסמך הזה לא אותנטי והוא מזוייף. אין משיכה בחשבון שלו וגם לא מצאנו פעולה כזאת עם חומר תחנה של פקיד שאולי עשו פעולה של ביטול והפקדה, לא היה כזה דבר, הוא לקח יומן שביצע פעולה אחרת ושינה את התוכן שלו … ב-16.2 לא הייתה פעולת יומן. בשום תחנה לא הייתה שום פעולה כזו. אם הייתה פעולה כזו זה היה צריך לקבל ביטוי בדף חשבון" (עמוד 72 שורות 18-25; ר' גם עמוד 74 לפרוטוקול). נציג הבנק אף ציין בעדותו ביחס למסמך המזויף כי "רייסברג מרגריט, הפונט שונה. ה-1,060,000  לא כמו המספרים של מספר החשבון למעלה …" (עמוד 75 שורות 9-8).      

57. התובעת בתצהירה ציינה באופן מפורש בסעיף 4.11 כי:

  "בפועל הועבר לידי התובעת ע"ח התמורה סך של 1,487,000 ₪ בלבד וכדלקמן:   1,000,000 ₪ ביום 25.12.2008 , 340,000 ₪ 21.1.2009, העברה מחשבון המנוח בבנק לאומי לחשבוני בבנק הפועלים (סעיף 749). 30,000 ₪ ביום 2.2.2009, 117,000 ₪ ביום 9.2.2009, מההעברה לחשבון המנוח בבנק לאומי לחשבון בבנק הפועלים בנאמנות עו"ד שטוסל (סניף 749). הנתבעים נותרו חייבים לתובעת סך של 1,060,000 ₪ נכון ליום הגשת התביעה".      

58. לתובעת הוצג על ידי מנהל העיזבון כי קיבלה מעו"ד סולטאן ז"ל סך של 1,480,000 ₪, התובעת הכחישה סכום זה וטענה כי קיבלה "900,000 ₪ בבנק הפועלים ועוד 300,000 ₪ + שנתן לי שיק והוא אמר לי שהחזיר מה שהוא קיבל בסך הכל …" (עמוד 33 לפרוטוקול מיום 22/4/13 שורות 1-3).

  הוצג לתובעת כי בתצהירה כתוב שקיבלה סך כולל של 1,487,000 ₪. בהתחלה טענה כי אינה מבינה עברית. הוסבר לה כי השאלה מתייחסת לתצהירה ולא לזיכרון הדברים והיא אמרה כי יכול להיות שחתמה על התצהיר מהר ולטענתה "הוא הצהיר על 1,400,000 ₪ אבל זה לא נכון" (עמוד 33 שורות 30,31). הוצג לה כי היא מפרטת בתצהיר כיצד שולם לה הסך של 1,487,000 ₪ והיא השיבה באופן סתמי שאינו לעניין כי "הוא נתן לי 900,000 ₪ ושיק של 300,000 ₪ +והוא אמר לי שהוא צריך ללכת לבנק הפועלים בתל אביב" (עמוד 34 שורות            1-3).      

59. התובעת חתמה על תצהיר עדותה ביום 10/7/11 בפני בא כוחה לאחר שהוזהרה על ידו כחוק ולאחר, כפי שמצוין בסיפת התצהיר, זה הוקרא לה ותורגם על ידי מר ברבי אשר דובר את השפה הצרפתית. ברבי ציין בין היתר לעניין זה כי "אני לא יכול לתרגם לה מילה במילה כי אני לא בשפה הצרפתית 100% אלא 60-70%, אבל 90% תרגמתי לה בטוח. ישבנו על זה ותרגמתי לה" (עמוד 29 שורות 12-15).

     

60. בנסיבות העניין נקבע בזאת כי התובעת אכן קיבלה מעו"ד סולטאן ז"ל סך של 1,487,000 ₪ וכי אין כל טעות בסכום זה בתצהירה – סכום אשר אף  פורט על ידה כאמור לעיל. תצהירה של התובעת תורגם לה כאמור על ידי מר ברבי. חזקה על התובעת שהבינה את המסמך עליו חתמה על פי עצת פרקליטה או יועץ אחר אשר היה מהימן עליה. לא מצאתי לקבל את טענת התובעת כאילו הסכום המופיע בתצהירה הינו שגוי (השווה ע"א 413/79 אדלר נ' מנצור פ"ד ל"ד (4) 29,38). גם לעניין חתימת התובעת על תצהירה  הרי שההנחה הינה,  כי אם היא חתמה על מסמך זה שלא בלחץ או בנסיבות פסולות, היא לא תישמע בטענה כי חתמה מבלי להבין את תוכן המסמך.

     

61. פועל יוצא מן האמור לעיל הינו, כי עו"ד סולטאן ז"ל נותר חייב לתובעת סך של 1,060,000 ₪ (1,061,000 = 1,487,000  – 2,548,000). בהקשר לאמור ראוי לציין, כי התובעת נשאלה האם כשקיבלה את השיק הם עשו חשבון והשיבה "יש לי 1,440,000 + ההפרש. הוא אמר לי זה מה שאני חייב וזה מה שהוא נתן לי" (עמוד 71 לפרוטוקול מיום 29/4/13 שורות 29-30).

      חבות עו"ד סולטאן ז"ל אף מכוח התביעה השטרית      

62. במסגרת ת"ט 2851/09 הגישה התובעת בקשה לביצוע שטר (שיק) כנגד עו"ד סולטאן ז"ל. מדובר בשיק על סך 1,060,000 ₪ זמ"פ 24/2/09. בהתאם להחלטה מיום 9.2.11 צורפו היורשים אף להליך זה. כפי שפורט לעיל הוכח על ידי התובעת כי אכן עו"ד סולטאן מסר בידיה את השיק הנ"ל משוך על חשבונו בבנק לאומי. השיק חולל באי פירעון. כפי שנקבע לעיל , עו"ד סולטאן קיבל את מלוא כספי תמורת מכירת דירת התובעת מבן חמו , לא העביר לתובעת את מלוא הכספים ונותר חייב לה את הסך של 1,061,000 ₪ כאשר בגין חוב זה נתן בידה את השיק. האמור לעיל לעניין התביעה הכספית תקף ורלוונטי אף כאן.

     

63. מנהל העיזבון טעם בסיכומיו כי קיימת סתירה בין עדות ברבי לעדות התובעת באשר לזהות זה שקיבל את השיק מידי המנוח. לא מצאתי קיומה של סתירה שכזאת. לדבריו, ברבי בעדותו טען כי השיק נמסר לידיו והוא מסרו לתובעת ואילו התובעת טוענת בעדותה כי השיק נמסר לידיה ע"י המנוח. לא מצאתי קיומה של סתירה שכזו, ברבי ציין בעדותו "הוא הגיע ממול למשרד צפצף יצאנו אליו והוא נתן לתובעת שיק" (עמ' 24 לפרוט' מיום 22.4.13 ש' 31-29).

     

64. כמו כן, נטען ע"י מנהל העיזבון כי המנוח נתן את השיק כאשר מצבו הנפשי היה בכי רע והדבר נעשה בניגוד לרצונו ובכף נפגם היסוד הנפשי הנדרש במסירת השיק לתובעת. דין הטענה להידחות. לא הוכח ע"י מנהל העיזבון בראיות של ממש מה היה מצבו הנפשי של המנוח במועד מתן השיק. מעדותם של עו"ד עטיה ומר ברבי עולה כי המנוח תפקד בצורה נאותה, היה מודע למעשיו, ענייני בפעולותיו ומסירת השיק לתובעת, נעשתה על ידו ברצון ומדעת.

     

65. סעיף 20 (ג) שכותרתו "חזקה במסירה", קובע:

  "שטר שיצא מחזקתו של צד שחתם עליו כחוק מושך או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר".   נטל הראייה מוטל על החייב השיטרי (עו"ד סולטאן ז"ל) להוכיח הן שהיתה מסירה על תנאי והן שהתנאי לא התקיים (ר' ע"א 615/88 באופק בע"מ נ' בנק לסחר חוץ פ"ד כ"ג (1) 566; ע"א 358/80 קדש נפתלי נ' שאר ישוב פ"ד ל"ז (3) 830; ע"א 4848/91 הכונס הרשמי נ' פורשה פ"ד נא (1) 874). לא הוכח ע"י הנתבעים תנאי כלשהו במסירת השטר לתובעת.      

66. בהתאם לסע' 29(א) לפקודה " כל צד שחתימתו מצויה על השטר חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך " . התובעת אוחזת בשיק שמסר לה עו"ד סולטאן ז"ל כשזה חתום על ידו . "כשלון תמורה"  כלשהו לא הוכח .

  מכוח הוראת סעיף 29(ב) לפקודת השטרות עומדת לזכות האוחזת בשיק – התובעת, החזקה לכאורה שהיא אוחזת כשורה ובאופן רגיל ועל מושך השיק לסתור חזקה זו.   סעיף 28 לפקודה מגדיר מיהו אוחז כשורה. לא נטען ולא הוכח כי חתימת עו"ד סולטאן ז"ל על גבי השיק זוייפה. לא הועלתה על ידי מי מהצדדים טענה בדבר אמיתות חתימת עו"ד סולטאן על השיק.  מכאן שבהתאם לסעיף 22(א) לפקודה השיק תקף בהיותו חתום.      

67. נחה דעתי לאור הראיות שבאו בפני בתיק זה כי התובעת הוכיחה , אף לענין תביעתה השטרית   ובמידת הראייה הנדרשת,  כי עו"ד סולטאן היה זה שחתם על השיק , הוא אף מסרו בידה תוך שביקש שתפקידו בחלוף  יומיים. בהינתן האמור הרי  שעו"ד סולטאן  חב בפירעונו של השיק  מכוח דיני השטרות. לא עלה בידי מי מהנתבעים האחרים לסתור מסקנה זאתבראיות של ממש .

      התביעה כנגד בנק לאומי      

68. התובעת התייחסה לבנק בסע' 4.24 לתצהיר עדותה, וכן בסע' 5.18 – 5.37. מטעם הבנק הוגש תצהירו של מר יוסי דוד, אשר שימש כמנהל הסניף בתקופה הרלוונטית.

     

69. בעדותה בביהמ"ש במענה לשאלות ב"כ הבנק ציינה התובעת, בין היתר, כי לא הייתה בקשר עם בנק לאומי, לדבריה "אני לא מכירה את בנק לאומי, אני לא חתמתי שום דבר…פרנק אמר לי ששם את הכסף בבנק לאומי. אני לא ראית את בנק לאומי" (עמ' 55 לפר' מיום 29.4.13 ש' 22 – 16).

      בהמשך וכמענה לשאלה האם נכון שבן חמו לא הפקידו כספים בבנק לאומי בגין רכישת דירתה, השיבה התובעת 8 "לפי מה שאני יודעת הם כתבו שיקים לטובת פרנק סולטן, על שמו, לא לי. המקדמה שהם שילמו העבירו את זה לעו"ד השני. אני לא יודעת כלום על בנק לאומי. אני יודעת שהשיק הראשון נשלח לעו"ד שטוסל…"(עמ' 56 ש' 4 – 1).      

70. התובעת נשאלה באם יש לה ידיעה אישית ישירה שבנק לאומי גרם לה נזק והשיבה: "אני חושבת שבנק לאומי הם אחראים כי סולטאן החזיק את החשבון שלו בבנק לאומי, זה מה שהוא אמר לי…"(עמ' 50 ש' 26 – 24).

     

71. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובחנתי הראיות שבאו בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין תביעת התובעת כנגד הבנק להידחות. להלן יפורטו הטעמים למסקנתי זאת.

     

72. פתח דבר יודגש כי התובעת לא עמדה בנטל השכנוע (המוקפד) (ר' סעיף 45 לעיל), להוכיח טענתה כי הבנק עשה יד אחת עם עו"ד"ד סולטאן להונותה ולגזול את כספיה (ר' סע' 5.32 לתצהירה). לא הובאו ע"י התובעת ראיות של ממש להוכחה כי הבנק היה שותף למעשה הנטען של תרמית או קנוניה וכי ידע עליו. טענותיה של התובעת נותרו טענות בעלמא נטולות כל בסיס עובדתי או משפטי.

     

73. התובעת טענה בין היתר, כי מתדפיסי הבנק עולה תמונה לפיה הבנק נהג ופעל ברשלנות רבתי בכל בקשור לניהול חשבונות המנוח ובמיוחד כספי נאמנות שהועברו לידיו (ר' סעיף 5.19 לתצהירה). ראוי להדגיש כי הסך של 1,200,800 אשר הועבר ע"י בן חמו לבנק ביום 20.11.08, לא הופקד בחשבון נאמנות שפתח עו"ד סולטאן ז"ל, אלא הופקד לחשבונו ועקב כך נדרש הוא לספק הסבר לבנק באשר למהות הכספים.

  הכספים שהועברו לא הופקדו בחשבון נאמנות שניהל עו"ד סולטאן, קל וחומר שלא הופקדו בחשבון נאמנות על שם התובעת (לדברי נציג הבנק במועד פטירת המנוח היה לו חשבון עסקי בבנק וחשבון פרטי נוסף ושני חשבונות הנאמנות אשר ניהל נסגרו כבר בחודש יוני 2008 – ר' עמ' 64 לפרוט' מיום 16.10.13 ש' 31-27).   מכאן, שלא ניתן לייחס לבנק אגב אמירה סתמית וכללית התרשלות או מחדל כל שהוא בניהול חשבונות הנאמנות של עו"ד סולטאן ז"ל או בפיקוח עליהם, ככל שהדברים נוגעים לתובעת (ר' גם סעיפים 29-27 לסיכומי הבנק).      

74. בן חמו הצהיר כי מיד עם חתימת החוזה, ביום 20.11.08, ביצעו העברה בנקאית של 1,200,800 ₪ לחשבון עו"ד"ד סולטאן ז"ל (מס' 113747/37) בבנק לאומי.

  לעניין זה ראו גם דף החשבון שצורף לתצהיר התובעת המתעד העברה זאת (נספח יח'). מנהל הסניף מר דוד בעדותו ציין, בין היתר, כי אכן ביום 20.11.08 הופקד בחשבון סולטאן בבנק הסך הנ"ל (עמ' 66 לפר' מיום 16.10.13 ש' 25 – 24).      

75. אין גם חולק והדבר נקבע כממצא בתיק זה, כי התובעת קיבלה ע"ח התמורה (במלואה) ששילמו בן חמו, סך של 1,487,000 ₪ כדלהלן :

      א.         117,000 ₪ בהעברה מהח"ן בב"ל ביום 9.2.09 לנאמנות שטוסל.       ב.         30,000 ₪ בהעברה מהח"ן בבל"ל ביום 2.2.09 לנאמנות שטוסל.       ג.          סך של 340,0000 ₪ בהעברה מהח"ן בבל"ל מיום 21.1.09 לחשבון התובעת בבנק 749.       ד.         סך של 1,000,000 ₪ בהעברה מיום 26.12.08 לחשבון התובעת בבנה"פ 749.   (ר' 4 נספחי כא' לתצהיר התובעת).       מהאסמכתאות לעיל עולה שמתוך הסך של 1,200,800  ₪ שהופקד בחשבון עו"ד סולטאן   בבנק, הועבר לידי התובעת הסך של 487,000 ₪.  (ר' גם סע' 4.11 לתצהיר התובעת).       הסך של מיליון ₪ שהועבר לחן התובעת בבנה"פ, קשור לתשלום השני שביצעו בן חמו ביום 7.12.08 עת שמסרו לעו"ד סולטאן ז"ל שיק ע"ס מיליון ₪ (ר' נספח ד' לתצהירו).      

76. כפי שציין מנהל הסניף בתצהירו עו"ד סולטאן ז"ל ביצע משיכות של כספים מחשבונו לאחר שהופקד בו הסך של 1,200,800 ₪ מיום 20.11.08 ועד מועד פטירתו ביום 23.2.09.

     

77. ב"כ התובעת בסיכומיו, כמו גם בסיכומי התשובה שהגיש הדגיש כי אכן אין מחלוקת שהתובעת קיבלה את הסך של 1,200,800 ₪ (ר' דבריו בפר' מיום 16.10.13 בעמ' 49 ש' 17 – 16), אך לא נטען כי הכספים שהופקדו אצל הבנק, הם אלו שהועברו לתובעת. לטענת התובעת ההיפך הוא הנכון, כפי שהוצג לעיל, וכי הסך של 1,200,800 ששילמו לה, לא היו מההעברה בסך הנ"ל אשר בוצעה לחשבון עו"ד סולטאן ביום 20.11.08.

      המפורט לעיל, כמו גם ניתוח הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש מלמד כי טענת התובעת בנקודה זאת נכונה.      

78. בהתייחס להעברה – הפקדה של הסך 1,200,800 ₪ בחשבון עו"ד סולטאן, ציין נציג הבנק בעדותו כי עו"ד סולטאן. "תושאל ולפי דברי המחלקה נאמר לי שהוא באופן אישי מכר דירה והוא צריך להציג חוזה. מאחר והוא עו"ד שעבדו איתו שנים, על סמך אמון, חיכו לקבל את החוזה שלו וכל פעם היו טענות שהוא עסוק".

  (עמ' 66 לפר' ש' 31-29 ; עמ' 67 ש' 4-1 ; עמ' 72 ש' 17-14).   התנהלות הבנק כפי שתיאר אותה מנהל הסניף הינה התנהלות סבירה בנסיבות העניין. לא היה בידי הבנק כל מידע בזמן אמת באשר למהות הכספים שהועברו. כך גם לא היה בידי הבנק בזמן אמת מידע באשר לפעילות פלילית כל שהיא שבוצעה בכספים אלו (ר' עדות מנהל הסניף בעמ' 75 ש' 26-24 ; עמ' 77 ש' 11) עו"ד סולטאן ז"ל הציג בפני הבנק מצג כאילו המדובר בכספים שמקורם במכירת דירה שלו. הבנק ביקש המצאת החוזה ולאחר שזה לא הומצא ובחלוף פרק זמן סביר הוצא המכתב מיום 1.1.09 והבנק הגביל את פעילות החשבון כפי שהעיד על כך מנהל הסניף (ר' גם עדותו בעמ' 71 לפרוט').   לא למותר לציין כי לא היה מדובר בהעברה/הפקדה חד פעמית של כספים בחשבונות סולטאן. המדובר היה בעו"ד מוכר אשר עבד עם הבנק לאורך מס' שנים (ר' עדות מנהל הסניף עמ' 77 ש' 17-16) (ר' גם סעיף 30 לסיכומי הבנק).      

79. מנהל הסניף ציין כי מאחר ועו"ד סולטאן לא הציג בפני הבנק את החוזה, הוצא המכתב מיום 1.1.09 "שבשילוב עם הניסיון שלו להפקיד את השיק של מיליון ₪, נולדה התוצאה של המכתב" (עמ' 67 ש' 5 – 3).

      בקשר לשיק ע"ס מיליון ₪ (זמ"פ 7.12.08 – נספח ד' לתצהיר בן חמו) שניסה עו"ד סולטאן להפקיד בחשבונו העסקי הצהיר העד, כי הבנק סירב להפקידו והתנה ההפקדה בפתיחת חשבון נאמנות "למרות כל האיומים שלו שהוא יסגור את החשבון ויפסיק את הפעולות" (עמ' 66 ש' 20 – 16) (ר' גם סעיפים 33-31 לסיכומי הבנק).      

80. העד ציין כי ביום 20.11.08 את שבוצעה העברת הסך של 1,200,800, לא עלה חשד כי אלו אינם כספי סולטאן ז"ל אך לגביו השיק ע"ס מיליון ₪ "המיליון ₪ זה ברור כי הוא בא והצהיר שזה עסק מכר שהוא טיפל בה וקיבל בנאמנות. ה-1,200,800 ₪ זה באמת חריג פי 2 מהסכומים שהציג שהוא הפקיד מס' פעמים. שוב אני אומר, אני מאמין שהוא כן תושאל ושכנע את האנשים שמטפלים שזו פעילות עסקית שלו…" (עמ' 69 שורה 14 – 9).

     

81. מנהל הסניף הבהיר בעדותו כי 7.12.08 הבנק סירב לאפשר לעו"ד סולטאן להפקיד בחשבון לדבריו "מ-1.1 אסרנו לו להפקיד…" (עמ' 71 ש' 9 – 6), הוא ציין כי הבנק לא עצר את פעילות החשבון אלא "מ-1.1.09 עצרנו את פעילות ההפקדות בחשבון…." (עמ' 71 ש' 29 -27).

     

82. מנהל הסניף אישר כי הסך של 1,060,000 ₪ ,לא עבר לתובעת עפ"י פקודת ההעברה המזויפת וגם אם הייתה מתבקשת העברה היא "לא הייתה מבוצעת בכלל, לא היו כספים באותו יום. גם לא היינו מוכנים לתת לו, כי לא מדובר על 100 ₪" (עמ' 73 ש' 3 – 1).

     

83. העד נשאל האם השיק, ע"ס 1,060,000 ₪ זמ"פ 24.2.09 שמסר עו"ד סולאן ז"ל לתובעת הוחזר מהסיבה שהוא נפטר והשיב:

  "זו לא רק הסיבה הזאת, זה גם סיבת אין כיסוי. מאחר ובמחשב לא ניתן לציין שתי סיבות, בכל מקרה גם אם החשבון היה בחיים, השיק לא היה משולם והפוך וגם אם היה כסף בחשבון והלקוח נפטר לא ניתן היה למשוך" (עמ' 73 ש' 8 – 6).      

84. בסופו של יום, עדיפה בעיניי עמדת הבנק וגרסתו העובדתית כפי שפורטה בתצהיר מנהל הסניף, שלא נסתר. העד עמד בחקירה הנגדית בצורה ראויה והולמת, עדותו הייתה קוהרנטית וסדורה והיא אמינה בעיניי.

     

85. אין די בהבאת טיעונים משפטיים "מן היקב ומן הגורן" על מנת לנסות ולדלות מהם, בלא הצבת תשתית עובדתית נדרשת ומוכחת , את חבותו של הבנק לנזקי התובעת, כתוצאה מהתנהגותו המפירה של עו"ד פרנק ובניגוד לחובתו המקצועית. לא עלה בידי התובעת לבסס בראיות של ממש את אחריות הבנק לנזק – חסרון הכיס – שנגרם לה בסך של 1,060,000 ₪.

     

86. בסופו של יום שוכנעתי כי לא עלה בידי התובעת להוכיח במישור תביעתה כנגד הבנק, כי הוא הפר כלפיה את חובת הזהירות וכי הפרת אותה חובה (יסוד ההתרשלות) גרמה לנזק שנטען כי נגרם לה כתוצאה מהפרה זאת (ר' ע"א 145/80 ועקנין נ' מ.מ. בית שמש פ"ד לז (1) 113 , 122).

     

87. לאחר בחינת כלל הראיות והעדויות שבאו בפני, סבורני כי לא עלה בידי התובעת להצביע על התקיימות יסוד ההתרשלות (שבפעולות הבנק) במסגרתו נבחנות השאלה, האם התנהגותו של הבנק (המזיק הנטען) הייתה התנהגות חורגת מהאופן בו בנק סביר היה פועל באותן נסיבות, שאלה זו נבחנת בהתייחס לנסיבות המקרה הקונקרטי ובמשקפיים של מבחן הסבירות (ר' פרשת ועקנין לעיל, 131? ע"א 5604/94; חמד נ. מדינת ישראל פ"ד נח (2) 498 , 507; ע"א 9313/08 אופנברג נ. הוועדה המקומית(7.9.11)) (ר' גם סע' 45 – 46 לסיכומי הבנק).

     

88. לא למותר לציין כי בסופו של תהליך הבדיקה , היה על התובעת אף להצביע על קיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת (מצד הבנק) לבין הנזק שנגרם (ר' סע' 64 לפקד הנזיקין). יסוד זה נחלק לשאלה האם היה המעשה או המחדל הרשלני (הנטען מצד הבנק – ד.ח.) גורם בלעדיו אין לנזק (קשר סיבתי עובדתי) ולשאלה האם ההתרשלות היתה הסיבה המכרעת לנזק, הנבחנת באמצעות מבחני הצפיות הסיכון או השכל הישר (קשר סיבתי משפטי)                (ר' ע"א 243/83 עירית י"ם נ. גורדון פ"ד לט (1) 113 , 142; פרשת ועקנין לעיל 134 ; ע"א 3139/05 כלפון נ. הוועדה המקומית (31.1.0)).

     

89. בענייננו אנו כאמור, באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הבנק התרשל כלפיה, או הפר כלפיה את חובת הזהירות וכן לא הוכח על ידה ,קיומו של קשר סיבתי בין התרשלות הבנק (שלא הוכחה) עניין הנזק שנגרם לה עקב מעשי עו"ד סולטאן ז"ל ומחדליו על גבול המעשה הפלילי.

     

90. זאת ועוד, "מבחניו של הקשר הסיבתי המשפטי קבועים בסעיף 64 (2) לפקודה, לפיהם לא תוטל אחריות על אדם אם "אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק". "הסיבה המכרעת" נקבעת על פי אמות מידה משפטיות, אשר במרכזו 3 מבחנים חלופיים: א) מבחן הציפיות ב) מבחן הסיכון ג) מבחן השכל הישר (ר' ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה פ"ד לח (3) 1).

      הקשר הסיבתי העובדתי נבחן, על דרך הכלל, בהתאם למבחן ה"סיבה בלעדיה אין" ("מבחן האלמלא"). בענייננו אנו ולאור המפורט לעיל, סבורני כי לא קיים קשר סיבתי עובדתי בין התרשלותו של יוסף (שלא הוכחה!) לבין נזקה של התובעת. אין חולק כי מעשיו של עו"ד סולטאן ז"ל הם שגרמו לנזקי התובעת והם "הסיבה בלעדיה אין" לאותם נזקים. אלמלא פעל עו"ד"ד סולטאן באופן הפלילי כפי שפעל, לא היו נגרמים לתובעת נזקיה.      

91. סבורני לאור כל המפורט בפס"ד זה, ובחומר הראיות שבא בפני כי, מעשיו הפליליים והמכוונים של עו"ד סולטאן פרנק ז"ל כלפי התובעת, ניתקו את הקשר הסיבתי בין מעשי הבנק ומחדליו (ככל שנמצא במעשיו התרשלות כלשהי) בהיותו גורם מתערב זר כהגדרתו בסע' 64 (2) לפקודה, ובשל העדר ציפיות מצד הבנק. נראה כי בעניינו חל הכלל לפיו המעשה הפלילי שביצע עו"ד סולטאן ז"ל, ניתק את הקשר הסיבתי בין כל התרשלות נטענת של הבנק לבין הנזק שנגרם לתובעת, לפי שהמעשה הפלילי שביצע עו"ד סולטאן ז"ל לא היה צפוי, אחרת לא הוכח ע"י התובעת (השווה: ע"א 4473/93 יער זאב נ. הסנה (פורסם בנבו 9.6.96)).

     

92. כך גם, לעניין הטענה שהעלתה התובעת כאילו הבנק הפר בהתנהלותו את הוראות חוק איסור הלבנת הון התש"ס – 2000. לא מצאתי כי עלה בידי התובעת לעמוד בנטל השכנוע המוטל עליה אף בהוכחת טענותיה כנגד הבנק בעניין זה. המפורט בתצהיר מנהל הבנק ובסע' 53 – 51 (פרק ד.9) לסיכומים מטעמו, מקובל עלי בהקשר זה.

     

93. לא למותר לציין כי דיני הרשלנות בארץ אינם מטילים אחריות מוחלטת, לא על יוצריהם של סיכונים ולא בכלל, ורק בהתקיים : קיומה של חובה, הפרתה וגרימת נזק תוך קיומו ש/ל קשר סיבתי יחוב אדם בעילת רשלנות (ר' ע"א 3124/90 סבג נ' אמסלם פד' מט (1) 102). מסקנתי, לאור המפורט לעיל הינה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את כלל התנאים המצטברים הנדרשים.

                  חבות העזבון והיורשים ואחריותם       המסגרת המשפטית      

94. סעיף 1 לחוק הירושה התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") קובע כי "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". היקף אחריותם של יורשים לחובת העזבון, נקבע בהוראות סימון ו' בפרק השיקי לחוק.

     

95. בסעיף 104 (א) לחוק הירושה נקבע, בין היתר, כי חובות העיזבון יסולקו לפי סדר העדיפות שמפורט בסעיף.

  בס"ק (3) נקבעה עדיפותם של החובות שהמוריש היה חייב ערב מותו ולא נתבטלו במותו, לרבות המגיע לאשתו על פי כתובה.   בסעיף 104 (ד) נקבע כי חובות העיזבון עדיפים על מזונות מין העיזבון.   סעיף 107 (א) קובע כי אחרי סילוקם של חובות העיזבון ושל המזונות מהעיזבון תחולק יתרת העיזבון בין היורשים.      

96. סעיף 126 לחוק מתייחס לאחריות היורשים לחובות העזבון לפני חלוקת העזבון ליורשים, סעיפים 127 ו-128 לחוק, קובעים את היקף אחריות היורשים לאחר חלוקת העזבון.

     

97. לענין משמעותו של סעיף 126 לחוק – ראו ע"א 8265/03 אברמן נ. מנהל מס שבח מקרקעין (פורסם בנבו, 17.10.05). סעיף 126 נותן ביטוי לרעיון שחוק הירושה קובע אחריות של יורשים לנכסי עזבון בלבד ואין לגבות מהם מעבר לכך.

     

98. עד למועד חלוקת העזבון אין ליורשים אלא חלק בכלל העזבון אך לא בנכס מסויים. זכותו של יורש לגבי נכס ספציפי מתגבשת רק לאחר שהנכסים הבאים בגדרו של העזבון חולקו עפ"י החוק (ר' ע"א 314/79 שליין נ. ברק פ"ד לה' (3) 225).

     

99. סעיף 127 עוסק בחלוקה שנעשתה כדין בכפוף לכללים הקבועים בחוק בענין הבטחת זכויות הנושים וקובע את הכלל בדבר אחריות מופחתת של היורש כלפי הנושה – עד כדי מה שקיבל בחלוקת העזבון, כאשר היורש לא יהיה אחראי לחוב שלא ידע עליו בזמן החלוקה.

     

100. סעיף 128 מתייחס לחלוקה שנעשתה בניגוד להוראת החוק בעניין הזמנת נושים וסילוק חובותיהם ומטיל אחריות רחבה יותר על היורש – עד כדי שווי של כל העזבון בזמן חלוקתו. בשונה מסע' 127 על פי סעיף 128, כאשר הוכח שהיורש לא ידע בזמן החלוקה על החוב הנטען של הנושה, תהא אחריותו רק כדי שוויו של מה שקיבל בחלוקה, ולא יהה בכך לפוטרו מן החוב הנטען כלפיו (ר' תמ"ש (י-ם) 2917/05 עזבון המנוחה אלימלך נ. עזבון אפוטה (פורסם בנבו, 8.12.11).

     

101. תנאי לחיובם של היורשים בחובות העיזבון, הינו כאמור, כי העזבון חולק, שאם לא כן עומדים רק נכסי העזבון לחלוקה ליורשים. על התובע את היורשים מוטל הנטל להוכיח שהעזבון חולק, דהיינו, כי היורשים ירשו דבר מנכסי העזבון (כי ת"א (חיפה) יונס נ. עזבון מסארווה (פורסם בנבו, 18.6.08); ע"א (נצ') 1044/07 בנק לאומי נ. עזבון יונג (פורסם בנבו, 14.1.08 ; ה"פ (חיפה) 36169-12-13 עזבון המנוח זלוטוקרילוב נ. בנק בנה"פ (פורסם בנבו, 1.2.15)).

     

102. על קיומה של חלוקת נכסי העזבון בין היורשים יכול להעיד אף אקט חיצוני (ר' ע"א 810/77 דרויש נ. לוסטהאז פ"ד לג(3) 355).

  בתמ"ש (ת"א) 58790/07 חנינה נ. שמחה (פורסם בנבו, 19.8.01) נקבע כי המונח "עד לחלוקת העזבון" אשר בסע' 126 לחוק משמעותו עד למתן צו חלוקה ע"י ביהמ"ש או עריכת הסכם חלוקה בין היורשים, בין אם נערך בכתב, בעל פה או בהתנהגות. כן נקבע כי חלוקת העזבון בהיבט של מעבר זכות קניינית מקנין משותף של היורשים לקנין פרטי של יורש, אינה מותנית ברישום בלשכת רישום המקרקעין, אולם רישום שכזה יכול לשמש ראייה לקיום הסכם חלוקה. (ר' גם פרשת זלוטוקרילוב לעיל).       מן הכלל אל הפרט      

103. הצדדים הרלוונטיים בסיכומיהם , כלל לא התייחסו לנושא חבות ואחריות העזבון והיורשים, בהיבט שפורט בגדרי המסגרת המשפטית לעיל.

     

104. בדיון שהתקיים ביום 28.1.10 ציין מנהל העזבון, כי בעזבון אין כספים אלא יש חובות (עמ' 2 ש'  10), מאידך ב"כ התובעת ציין כי לעזבון רכוש בדמות דירה ברח' ז'בוטינסקי בנתניה (עמ' 2 ש' 20 – 11).

     

105. בדיון שהתקיים ביום 18.1.12 ציין ב"כ הנתבעים 3 – 2 , כי למרות השמועות שהעיזבון לא חולק , הרי שבפועל העיזבון חולק באופן שמחצית הדירה אשר הייתה שייכת למנוח (עו"ד סולטאן פרנק ז"ל) נרשמה ע"ש היורשים בהתאם לצו הירושה (עמ' 9 ש' 25 – 12).

     

106. מנהל העזבון בהודעת הבהרה שהגיש לתיק מיום 30.4.12 ציין כי "העזבון טרם חולק, הגם שהועברו הזכויות בדירה על פי צו הירושה ליורשים וזאת בטרם מונה מנהל העזבון למנהל עזבון קבוע". (ר' גם תגובתו מיום 7.5.12 – סע' 2).

     

107. פרט לאמור לעיל, לא הובאו בפני ביהמ"ש נתונים מתאימים ועדכניים באשר למצב חלוקת נכסי העזבון, בסמוך למועד מתן פסק – הדין.

     

108. בנסיבות העניין, בהנתן המסגרת הנורמטיבית החלה כמפורט לעיל, נקבע בזאת כי העזבון חב בכלל חוב המנוח כלפי התובעת וחבות היורשים (נתבעים 8 – 5 בת.א. 1848/09; נתבעים 2 בת"ט 2851/09 ) הינה במסגרת אחריות יורשים לחובות העזבון, על פי הפרק השישי סימן ו' לחוק.

      אחרית דבר      

109. אין ממש בטענת ב"כ היורשים כי אלו אינם צד לתביעה השטרית. בהתאם להחלטת ביהמ"ש מיום 9.2.11, צורפו היורשים אף כצד לתביעה זאת.

     

110. בסיכומיו לא חזר ב"כ היורשים על טענתו כאילו לא ניתן היה לתבוע את היורשים הקטינים במסגרת ההליכים דנן. נראה כי הוא זנח טענה זאת.

  י. זוסמן בספרו "תקנות סדרי הדין", מהד' 7, מציין כי: "טענה שנטענה בכתב טענות, אך לא הועלתה לפני בית המשפט בסיכומים דינה כדין טענה שנזנחה והשופט אינו חייב לדון    בה" (שם בעמ' 512) (ר' גם: ע"א 526/75 רובינשטיין נ' אלקלעי פד' לא (2) 746, 755 ;ע"א         16/89 "ורדים" נ' החב' הישראלית לביטוח פד' מה (5) 729). מטעם זה בלבד יש מקום     לדחות את הטענה.      

111. כפי שצוין לעיל, חובות שחב המוריש ערב מותו הינם בגדר חובות של העיזבון וסילוקם קודם לחלוקת יתרת העיזבון בין היורשים. הקטינים נתבעו יחד עם אמם האפוטרופסית            הטבעית שלהם. בין אם הם קטינים או בוגרים היו הם אמורים לרשת את המנוח, ומשכך            הם צד נדרש בתביעות.

     

112. התביעה כנגד עיזבון המנוח סולטאן פרנק ז"ל והיורשים מתקבלת על הסך של 1,060,000 ₪, הן במסגרת התביעה הכספית והן במסגרת התביעה השטרית, ובכפוף לאמור בסעיפים 102-94 ו-108 לעיל (לעניין אופן חבות ואחריות העיזבון והיורשים).

     

113. התובעת רשאית לשפעל את הליכי ההוצל"פ בתיק הוצל"פ (נתניה) 17-05977-09-3.

     

114. התביעה כנגד הנתבעים 2-3 (בן חמו) נדחית.

     

115. התביעה כנגד הנתבע 4 (בנק לאומי) נדחית.

     

116. בנסיבות העניין, בשים לב לזהות הצדדים, בשים לב לאירועים שברקע פתיחת ההליכים המשפטיים בתובענות שבנדון ולפי שליורשים לא מיוחס דבר במעשי המנוח, הרי שבמערכת היחסים תובעת – עיזבון ויורשים, מצאתי לחייב את העיזבון והיורשים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הוצאותיה המשוערכות (בגין אגרת משפט ועלות המתורגמנית) בכפוף להמצאת אסמכתא מתאימה, וכן לחייבם בתשלום שכ"ט עו"ד מתון ,בסך כולל של 20,000 ₪.

     

119. במערכת היחסים תובעת – נתבעים 2-3, הנני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעים הנ"ל, סך כולל של 50,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.
120. במערכת היחסים תובעת – נתבע 4, הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבע הנ"ל, סך כולל של 30,000 בגין שכ"ט עו"ד.
121. התשלומים שעל הצדדים לשלם האחד למשנהו כמפורט לעיל, ישולמו עד ליום 1.10.15 וממועד זה ואילך יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום,  כ"ו אב תשע"ה, 11 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.