" ביטול עסקה עקב אי גילויים פרטים מהותיים – ת"א 28281-08-16"  בית משפט השלום בנתניה ת"א 28281-08-16 פלוני נ' קרנבל הרכב בע"מ ואח' תיק חיצוני: תיק עזר בפני      כבוד השופטת  ליאת הר ציון פלוני ע"י ב"כ עו"ד אופיר יצחקי נגד נתבעים 1.קרנבל הרכב בע"מ 2.חמיס אלוהאב   פסק דין   יוער כי כל הציטוטים מופיעים בפסק הדין כפי כתיבתם בפרוטוקול, הדגשות הוספו על ידי מותב זה.  

1. התובע רכש מהנתבעים עסק של שטיפת מכוניות. התובע ביטל את עסקת הרכישה בעקבת איומים שקיבל לטענתו מגורמים עבריינים שלא להפעיל את העסק. לטענת התובע הוא הוטעה על ידי הנתבעים וזכאי להשבת כספי התמורה בעקבות ביטול ההסכם על ידיו. הנתבעים מתנגדים לכך וטוענים כי אין כל הצדקה לביטול ההסכם על ידי התובע, ועל כן אין כל מקום להשיב לו את הכספים. זוהי המחלוקת בתיק שבפני.

  רקע עובדתי

2. התובע התקשר עם הנתבעים בעסקה לרכישת עסק לשטיפת מכוניות בבני ברק. לטענתו, סוכם כי העסק יירכש בתמורה לסכום של 120,000 ש"ח עבור המוניטין של העסק. לטענתו, בשכנוע הנתבע אשר טען כי יש לו מתעניינים רבים לרכישת העסק, הוא העביר לו סכום של 120,000 ש"ח עבור העסקה, כאשר טרם נחתם הסכם בין הצדדים.

 

3. התובע קיבל חזקה ומפתחות בנכס ביום 5.7.16.

 

4. לטענת התובע, מספר ימים לאחר קבלת המפתחות, ביום 8.7.16 נמצאו שרשראות ברזל ומנעול על העסק. לטענתו, הוא יידע את הנתבע אשר התנצל , הסירן לאחר מספר שעות והבטיח שהדבר לא יחזור.

 

5. התובע טוען כי כעבור מספר ימים ביום 11.7.16 שלושה גברתנים הגיעו לביתו ואיימו על חייו ועל חיי משפחתו אם ימשיך בתפעול העסק. לטענתו, בשיחה שניהל עם הנתבע נודע לו כי הנתבע הסתבך עם אותם גורמים, דבר שלא גולה לו במשא ומתן.

  בעקבות זאת, הודיע ביום 12.7.16 לנתבע על ביטול העסקה והשיב לו את החזקה.  

6. התובע עותר להשבת סכום שהועבר לחשבון הבנק של הנתבעים בסך של 100,000 ש"ח ושיק נוסף על סך של 17,000 ₪, סך נוסף של 20,000 ₪ ששולמו על ידי התובע לנתבע במזומן, סך של 16,200 ש"ח – תשלום דמי שכירות בגין חודש יולי 2016 לבעל המקרקעין ששולמו לדרישת הנתבעים במקומם, וכן סך נוסף של 50,000 ש"ח בגין עוגמת נפש.

 

7. הנתבעים צרפו לכתב ההגנה זכרון דברים נושא תאריך 5.7.16 ביחס לרכישת העסק. לטענתם, התובע שילם כספים בגין הנכסים והציוד של העסק. הנתבעים טוענים שהתובע רצה לקבל את העסק מידית ולכן העביר מיוזמתו תשלומים לפני החתימה על זכרון הדברים. לטענתם, התובע נטש בפתאומיות את המקום והחזיר מפתחות. הם מסרבים לבטל את העסקה. התובע רשאי בכל רגע לקבל בחזרה חזקה. הנתבעים הכחישו כל קשר לגורם עברייני.

  דיון

8. השאלה שיש לבחון היא האם קמה לתובע הזכות לבטל את ההסכם ?

 

9. התובע טוען כי הנתבע הטעה אותו ביחס למצגים הנוגעים לעסק. ככל שהיה יודע כי העסק מאויים על ידי גורמים עבריינים, הרי שלא היה מסכים לרכישת עסק המכוניות.

 

10. אני סבורה כי יש לקבוע כי מתקיימת בעניינו עילת ההטעייה, ולכן קמה לתובע הזכות לבטל ההסכם.

 

11. עילת ההטעיה מוגדרת בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".   ובסעיף 14(ד) לחוק מבהיר המחוקק:   "'טעות', לענין סעיף זה וסעיף 15 – בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה".   הבסיס לניתוח עילת ההטעיה היא הטעות. משמעות המושג טעות היא הערכה שגויה של מציאות הדברים כפי שהם באמת, או כפער בין המציאות שבתודעת הצדדים ובין מציאות הדברים כהוויתה (ראה ע"א 7920/13 עמיקם כרמל נ' אודליה טלמון, (29/02/16), ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ פ"ד נז(4) 817, 840 (2003) ; דנ"א 2568/97 כנען נ' ממשלת ארצות-הברית, פ"ד נז(2) 632, 666-662 (2003); דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב' 668 (1992)). על מנת להוכיח הטעייה, נדרש להוכיח טעות שהיא תוצאה של הטעייה. משמעות הדברים היא שנדרש להוכיח כי הטעות נגרמה על ידי הצד האחר. ההטעיה יכול שתהיה במעשה או במחדל. כאשר צד אינו מגלה לצד השני עובדה אשר בנסיבות העניין היה עליו לגלותה, ועקב כך הצד השני פועל בחוסר ידיעה – הרי היא הטעיה. על צד לעסקה מוטלת חובת גילוי. חובה זו נגזרת מעקרון תום הלב.  

12. כפי שיפורט להלן, בנסיבות המקרה דנן, אני סבורה כי יש לקבל את טענתו של התובע לפיה הוא אוים על ידי גורמים עבריינים. לאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם מצאתי כי מידע זה – רקע של איומים ביחס לעסק – הוסתר מפני התובע והיה ידוע לנתבע ולכן מסיבה זו סרב הנתבע לבטל את העסקה.

אני סבורה כי ככל שמידע זה היה ניתן לתובע הוא לא היה מתקשר בעסקה. משכך מדובר בהטעיה כהגדרתה בחוק, באופן המקנה לתובע זכות ביטול. עוד אציין כבר עתה, כי לאור מהותיות העניין הרי שאין מדובר בטעות בכדאיות העסקה אלא פגם מהותי שנפל ביחס למידע הנוגע לעסק מבחינת התובע ובני משפחתו. בהמשך אף אבהיר כי גם אם הייתי מגיעה למסקנה לפיה, לא הוכחה הטעייה, הרי שמכוח דיני הטעות, בנסיבות אלה, יש להפעיל את שיקול דעתו של בית המשפט ולהורות על ביטול ההסכם, כאשר הנתבע לא הראה כי בנסיבות העניין יש מקום לפסוק לנתבעים פיצוי בנסיבות העניין, בהעדר הוכחת נזק מצדו. להלן יפורטו הדברים. תחילה אפרט את גרסתו העובדתית של התובע ואבהיר מדוע מצאתי לקבלה ולהעדיפה על פני גרסת הנתבע, לאחר מכן אתייחס למשמעות המשפטית של קבלת הגרסה, מבחינת דיני הטעות וההטעיה, ואף מבחינת דיני הפרת חוזה. בסופו של ענין אבחן את הסעד שיש לפסוק בנסיבות העניין , בנסיבות אלה. הטענה העובדתית של התובע העומדת ביסוד טענת ההטעיה- איום על ידי גורמים עבריינים

13. אכן, עולה כי טענת התובע אינה שגרתית, ומקריאת ראשונה של הדברים ניתן אף לסבור כי המדובר בניסיון של התובע להתחמק מהעסקה בדרך של העלאת טענה בדבר "איום של גברתנים". ואולם אני סבורה כי הוכח כי התובע אכן באופן כנה רצה לרכוש את העסק, להצליח בו והוא אף החל לבצע השקעות בעסק.

  אין כל תשתית ראייתית שהוצגה על ידי הנתבע, לסיבה לחזרת התובע מהעסקה לאחר זמן כה קצר.   גרסת התובע נשמעת אמיתית, אותנטית, ונתמכת גם בעדים שהובאו מטעם התובע שתמכו בגרסתו. אכן, עדים אלה הם בני משפחה אולם העדים נשמעו אמינים, לא קמו סתירות בגרסתם, ועדותיהם משתלבות עם מכלול חומר הראיות. להלן יפורטו הדברים:   לתובע הייתה מוטיבציה לרכוש את העסק ולהשקיע בו

14. התובע הוכיח כי התלהב מהעסקה של רכישת עסק שטיפת המכוניות. התנהגות התובע בפועל עולה בקנה אחד עם גרסתו. התובע העביר את הכסף מיידית לצד שכנגד, ואף החל לבצע השקעות בנכס. כך בעדותו העיד:

"ת:       נכון שאני מכיר את המקום הזה איזה חצי שנה או שנה לפני הזמן. רציתי לקחת אותו ולא ידעתי שמדובר על זה. המכונה היתה הרוסה. היתה מכונה אחרת. כשראיתי את המכונה החדשה, זה הלהיב אותי לקחת את המקום. הלכתי, ראיתי זה טוב ולקחתי. לא אמרתי כי הכל יצא ספונטאני. לא תכננתי את זה. כשאני הייתי, היתה מכונה הרוסה וכשבאתי היתה מכונה חדשה ואמרתי שאני הולך עם זה. יש לי ניסיון. ש:         לפי סע' 7 לתצהיר שלך, אתה אומר שחרף העובדה שלא נחתמו הסכמים, שוכנעת על ידי חמיס  להעביר לו את כל הכסף בבהילות. למה בבהילות? ת:         העברתי לו את ה-100 ו-20 כי דיברנו, היה לנו שיחה, מצאתי כאילו אדם ישר. לא ידעתי שהוא עובד עלי. ש:         כמה זמן היית בעסק? ת:         3-4 ימים. לא יותר מזה. לא זוכר במדוייק. ש:         העסק היה טוב ב-3-4 הימים? ת:         בגלל האופי הטוב אני יודע לשקם דברים. שיקמתי את השטיפה. אני לא מפחד מעבודה ש:         הדבר הראשון שעושים כדי לשקם עסקים זה להחליף גלופה ולהזמין שלטים מהיום שישבת שם. מה בוער לך? למה הזמנת לגלופה ושלטים. ת:         כשנכנסתי רצתי לעשות ישר שלטים כי ידעתי שאני נמצא במקום ואמשיך לעבוד. לא ידעתי שיקרה המקרה הזה ושיאיימו עלי. לא החלפתי גלופה. החלפתי מכשיר. שילמתי 5000 ₪. את כל המכשיר החלפתי חדש.  זה שאני לא יודע לקרוא זה לא אומר שאני סתום. הלכתי לבן אדם … הלכתי לעשות שלטים. חמיס שלח אותי למישהו מהמשפחה שלו. ש:         יומיים שלושה עזבת אחרי מה שעשית. זה מתקבל על דעתך שכך עושה איש עסקים? ת:         אין מחלוקת על המקום כי רציתי את המקום. אני לא ידעתי מה יכול לקרות.   (שורות 13-28 בעמ' 17 לפרוטוקול )   מכאן, התובע היה מעונין בעסק, העביר את התמורה אף לפני שנחתם זכרון דברים (אף לשיטת הנתבע כפי יובהר להלן) , ואף החל להשקיע בעסק .   מקבלת מפתחות העסק ארעו בתוך 7 ימים שני אירועים שהביאו את התובע להחלטה לביטול העסקה  

15. אין מחלוקת כי כעבור 7 ימים מקבלת החזקה, התובע ביקש לחזור בו מהעסקה.

מבחינת לוח הזמנים עולה כי הועברו לידי התובע מפתחות העסק ביום 5.7.16 .   התובע טען בתצהירו כי לאחר שלושה ימים של הפעלת העסק הופתע למצא שרשרת ברזל ומנעול בכניסה לעסק אשר מנעה את כניסתו והפעלת העסק. התובע הצהיר:   "פניתי אל הנתבעים לפשר הצבת השרשרת ומניעת המשך הפעילות. הנתבע התנצל והבטיח להסדיר את הענין באופן מידי ואכן לאחר מספר שעות הגיעו מי מאנשי הנתבעים והסירו השרשרת והמנעול מהכניסה לעסק. עוד באותו היום ובעקבות האירוע החמור כאמור התקיימה פגישה ביני לבין הנתבעים בבית הנתבע בעיר רמלה. הנתבע הבטיח כי הדבר לא יחזור על עצצו שכן לטענתו הסדיר העניינים אל מול אותם גורמים" (סעיף 11 לתצהיר עדות ראשית).   עדות זו לא נסתרה, התובע לא נשאל על כך בחקירתו הנגדית.  

16. ביום 10.7.16 התובע טען כי אוים על ידי גורמים עברייניים. גרסתו של התובע הובאה בחקירתו :

  ת:         אין מחלוקת על המקום כי רציתי את המקום. אני לא ידעתי מה יכול לקרות. הגעתי הביתה ומול הרכב שלי באו 3 ושאלו אם אני עובד בשטיפה של חמיס ועניתי כן. אמרו לי שאם אני רוצה לשמור על החיים שלי ושל הילדים שלי שאעזוב את המקום ואלך. איימו עלי. רציתי להמשיך לעבוד. אישתי והילדים לחצו עלי. כסף לא נותן לי כלום, אישה וילדים כן ולכן הלכתי. ש:         הגשת 2 תלונות למשטרה, האחת על זיוף. ת:         ביום שקרה לי, למחרת הלכתי לרמלה והגשתי תלונה על איום.   (שורות 35-36 בעמוד 18 לפרוטוקול ושורות 1-8 בעמ' 18 לפרוטוקול)   ש:         איש עסקים כמוך שנמצא בעסק יומיים, משלם 120,000 ₪ על מוניטין כביכול שלא הוצג בפניך מאזן ולא כלום. הרו"ח לא היה קיים. למה שילמת? על סמך מה? ת:         היה ביננו סיכום שהכל ידפוק כמו שצריך. אחרי 3 ימים הכל השתבש. זה לא תלוי בי. זה הגורל. ש:         סמכת עליו. ת:         כן. האמנתי לו. אחרי 3 ימים באו אלי אנשים שאני לא מכיר. אחרי סיפרתי לו שאיימו עלי הוא אמר לי שגם עליו איימו.. הוא אמר לי לא לפחד ושגם עליו איימו. הוא אמר לי שגם שרפו לו את העסק. ש:         אם אומר לך שלחמיס יש עסק משגשג של מוסכים ברמלה ולא היה מעורב מעולם עם שום גורם פלילי ואין לו תיק במשטרה? ת:         אני לא ממציא, את זה הוא סיפר לי. הוא ניסה לשכנע אותי להמשיך לקחת את המקום. ש:         שאלת עליו? ת:         לא שאלתי. באתי למוסך אמר לי לאן לבוא. סגרנו הכל ודרך הטלפון רציתי לקחת … ב-120 והוא אמר שאישתו לא מסכימה בסכום הזה. ש:         הם רוצים למכור לך את העסק והסתירו שהם קשורים לעבריינים. ת:         מה זה שייך? אחרי שקרה המקרה אני מרגיש שבין דיבורים למעשים זה שונה מקצה לקצה. אחרי שקרה המקרה הכל התברר לי הדברים האמיתיים. אני רואה עם מי אני מתעסק. אם הוא סיפר לי אנשים שהיה לו קצר איתם, מה אני יכול לעשות? ש:         יש לך קשר עם גורמים פליליים? ת:         לא. ש:         מה פתאום הופיעו 3 עבריינים אחרי 3 ימים? למה לא באו לעסק אלא הביתה? ת:         תשאל את הנתבע איזה עסקים יש לו עם אנשים. מאיפה אני יכול לדעת. ש:         מי הם שלושת האנשים ומאיפה אתה יודע שהם עבריינים. ת:         באו אלי 3 אנשים, אני פותח את הדלת של הרכב, שאלו אותי שאלות ולא עניתי. הם איימו עלי. … ש:         איפה הגשת את התלונה? ת:         של האיומים ברמלה. כי הוא גר ברמלה. זה עבר אחרי זה לנתניה. המשטרה הציגה בפני תמונות אם אני מזהה אותם. לא זיהיתי מה אני יכול לעשות.   (שורות 33-36 בעמ' 19 ושורות 1-26 בעמ' 20 לפרוטוקול)  

17. הנתבע טען כי התובע ביקש להתחמק מהעסקה כעבור 3 ימים מאחר שהתברר לו שהעסק לא שווה.

איני מקבלת את הטענה. ראשית התובע עומת עם הטענה וגרסתו לא נסתרה:   ש:         הרסת את העסק. אין לך מושג בשטיפה. צעקת על העובדים שלך והם ברחו ממך ובגלל זה ראית שהעסק לא שווה והמצאת את הסיפור על העבריינים וזו האמת. ת:         אני יודע להתייחס עם אנשים בצורה נכונה. אני יודע לכבד. כל החיים עסקתי עם אנשים. כל החיים היו לי פועלים. אני שכרתי את כל המקום. כשאני שוכר את המקום אני לא חייב להחזיק מי שהיה שם ואני אחליט מי יהיה במקום. פניתי לשוכר ואמרתי לו שאני לא אתן לו את המקום ב-7,000 וביקשתי 10,000 ₪ והוא סירב. רק התחלתי לבנות אותו. עבדתי בין 3-4 ימים בעסק. איך אפשר להרוס עסק בטווח כזה. היה לי ויכוח עם הפנצ'ר מאכר ולא עם כל עובד אחר. העדים שמעידים היו ביום הראשון ולמחר עזבו. היה לי פועל אחד שלי ופועל יהודי מרמלה שבא לעבוד אצלי. את שאר העובדים שיחררתי.   (שורות 27-35 בעמ' 20 לפרוטוקול)

18. ומכאן, טענת הנתבע לפיה התובע ביקש להתחמק מההסכם לא הוכחה. פרק זמן של שלושה ימים אינו סביר כדי לגלות כי העסק אינו כדאי מבחינת סבירות. כמו כן, העד שהובא על ידי הנתבעים העיד כי הוא פוטר מאחר שהתובע לא רצה לשלם את שכרו (עמ' 21 שורות 25-26), ומכאן כי המדובר בטעם לגיטימי להבדיל מענין אישי או אופן התנהלות מול העובדים.

 

19. הנתבע גם התלונן במשטרה אודות האיום כלפיו (נספח ג' לתצהיר התובע). כמו כן, מצורפת לתצהיר התובע תלונה למשטרה מיום 12.7.16 שם מוסר התובע "אתמול בתאריך 11.7.16 בין השעות 21:30 ל 22:00 חזרתי מהבית חולים ויצאתי עם הרכב לכיוון הבית שלי שנמצא בשדרות בנימין 39. חניתי את האוטו בחנייה הפרטית שלי ואיך שאני פותח את הדלת באו אליי שלושה אנשים אני לא מכיר אותם, אחד מהם נשמע לי ערבי ואמר לי שאתה יש לך את השטיפה רכבים ליד תחלת דלק פז, אני אמרתי לו שכן יש לי שטיפה ואז הוא אמר לי שאם אתה רוצה לשמור על החיים שלך ועל בני משפחתך עדיף שתצא מהמקום הזה והלך. היום אני לא פתחתי את העסק בגלל שאני מפחד. אני רוצה לציין שהמקום הזה מושכר ואני שילמתי על השכירות של המקום חודש הזה… אני רוצה להמשיך להשכיר את המקום אבל אני מפחד על החיים שלי ועל בני משפחתי".

 

20. התובע העיד כי עדיין רצה להמשיך להפעיל את המקום אולם עקב לחץ משפחתי הוא ביקש להשתחרר מהעסקה:

  "ת: אם לא היתה את הבעייה של הזה… רציתי עוד להישאר אבל אישתי מפחדת על הילדים ועלי. לא מפחד מעבודה. לא הצלחתי לשקם. לשקם לוקח חודש עד שהקליינטים מכירים אותך. קרה מה שקרה עם האנשים. אישתי לא רצתה, הילדים בכו. הם לא רצו שאמשיך" (שורות 16-27 לעמ' 18 לפרוטוקול)  

21. עוד חשוב לציין כי כעולה מגרסתו של התובע, הוא פנה לנתבע הן לעניין סגירת המנעולים בעסק והן לענין האיום העברייני. לטענתו, במקרה הראשון הנתבע לקח אחריות על הענין והבטיח לטפל בו ובמקרה השני הנתבע סיפר לו בדיעבד על כך שגם עליו איימו ואף כי העסק נשרף בעבר. נתון זה, שאינו נסתר, מהווה חיזוק לטענות התובע.

  עדות התובע קיבלה חיזוק בעדות רעייתו וחתנו

22. רעיית התובע בחקירתה תמכה בעדותה בגרסת התובע על כל רכיביה :

  ש.         בסעיף 10 את אומרת בסוף השורה הראשונה בעלי סיפר לנו כי התבקש על ידי אנשים..? ת.         נכון. ש.         לגבי עניין הגברתנים הוא גם כן סיפר לך? ת.         כן. ש.         אמר לך שהולך למשטרה? ת.         כן. אני גם אמרתי לו שילך למשטרה. ש.         גם אמר לך שהגברתנים איימו עליו? ת.         כן. אני באתי הביתה וראיתי את האנשים לידו. אנו באנו אחריו עם הרכב ועשר דקות אחרי. ראינו שלושה בחורים עומדים לידו ליד הנהג, שהתקרבנו אליו הם כבר חצו את הכביש ועברו לרכב שלהם ועלו לאוטו, אוטו שחור כהה. ש.         את השיחה לא שמעת? ת.         לא. ראיתי אותו מבוהל. שאלתי אותו מה קרה ואמר לי שאיימו עליו. ש.         בסעיף 12 את אומרת , את דיברת עם חמיס? ת.         דיברתי עם חמיס. לא זוכרת מי התקשר. אני זוכרת שדיברתי איתו. ש.         זה כל המעורבות שלך בנושא? ת.         כן.   חקירה חוזרת: ש.         נשאלת כרגע מי טילפן לחמיס אחרי האירוע של גברתנים. את אמרת שאת לא זוכרת מי טלפן . מי דיבר עם חמיס בעניין? ת.         אני.   (שורות 24-33 בעמ' 12 ושורות 1-11 בעמ' 13 לפרוטוקול)  

23. אשת התובע העידה בתצהירה (סעיף 7) כי "לאחר שלושה ימים של הפעלת העסק, חזר בעלי הביתה וסיפר לי כי הגיע לעסק ומצא שרשרת ברזל ומנעול בכניסה לעסק אשר מנעה את כניסתו והפעלת העסק. רק לאחר שפנה לנתבע והתערבותו הוסרו המנעולים וזה הבטיח שהדבר לא יחזור על עצמו". גרסתה לא נסתרה. אכן המדובר בעדות מפי השמועה אולם ניתן לתת לה משקל לענין חיזוק ראייתי.

 

24. עוד הצהירה אשת התובע ביחס לאירוע האיום, ועל כך לא נסתרה :

"מיד קישרתי את הארוע הנל עם האירוע שבו הניחו מנעולים בעסק ולא אפשרו לבעלי לעבוד. אני דרשתי מבעלי בו במקום לבטל את העסקה עם הנתבעים ולהפסיק להפעיל את העסק מיידית שכן חששתי לחיי בעלי וחיי משפחתי. בגין אירוע חמור זה אף הוגשה ע"י בעלי תלונה במשטרת ישראל. אני ובעלי נבהלנו ונכנסו לחרדה. למחרת היום טלפניתי אני אישית למר חמיס סיפרתי לו על האירוע החמור כאמור והודעתי לו שבעלי לא עובד יותר בעסק ואני משיבים לו את העסק ומבטלים את העסקה מאחר ולא ניתן להמשיך ולתפעל את העסק הזה. כמו"כ, בו באותו היום נסעני אני בעלי והחתן שלי לביתו של הנתבע על מנת לבטל את העסקה. מר חמיס ניסה לשכנע אותנו להישאר בעסק ואמר לנו כי הוא יטפל באנשים האלה שאיימו וכי יודע מי מהם. עוד הוא אמר לי כי אין לנו מה לדאו והוא ידאג לנו כלשונו. אני סירבתי בכל תוקף לתת לבעלי להמשיך בעסק הנ"ל. אני ובעל פחדנו מאד. ועל כן הודענו לו כי אנו מחזירים לו את המפתחות של העסק ומבטלים העסקה. אני אף דרשתי ממנו להשיב לבעלי את הכספים ששילם על העסקה הנל שבפועל אנו לא יכולים להפעיל עקב העבריינים והאיום על חיינו" (בסעיף 12 לתצהיר העדות הראשית)  

25. גם עדות חתנו של התובע תומכת בגרסתו:

ש.      אתה ראית שם משהו? ת.         כן. הגענו לשדרות בנימין 39 לבית של חמי וחמותי אחרי השעה תשע. החזרתי את חמותי מבית חולים, שאשתי ילדה היא היתה איתנו. עשר דקות לאחר חמי מבית חולים היא יצאה, ליד האוטו של חמי עמדו שלושה בחורים. ש.         באיזה מרחק? ת.         עשרות מטרים. יכול להיות 15. היו שלושה אנשים מחוץ לאוטו של דוד איתו ביחד ודיברו ואיך שיצאנו מהרכב והתקדמנו לכיוון האוטו של דוד אז כמה שניות לאחר מכן האנשים עברו אתה מקום, חצו את הכביש לצד השני, נכנסו לאותו רכב ונסעו. ש.         אתה אחרי שעה בערך סיפרה לך חמתך כי אנשים שוחחו עם התובע שבאו לאיים עליו? ת.         כן. חמותי אמרה לי את זה. ש.         כל השיחה שהיה לחמך? ת.         לא היינו נוכחים בה. לשאלת בית המשפט איך אתה יודע על האיומים אני משיב שחמי וחמותי התקשרו אליי אח"כ וסיפרו לי. ש.         … ש.         הוא אמר לך בסעיף 11 – חמך שלא יכול להמשיך את העסק כי הוא מאויים? ת.         כן. כך סיפר. אני ספרתי את הכסף בידיים ש לו.   (שורות 33-36 בעמ' 14 ושורות 1-13 בעמ' 15 לפרוטוקול)  

26. חתנו של התובע אף העיד כי (בסעיף 11-14 לתצהיר) :

  אני נתבקשתי על ידי התובע לנסוע עימו בלוויית אשתו אל ביתו של הנתבע על מנת לבטל ולהשיב לו את העסק עקב האירועים החמורים כאמור וכי לא ניתן להמשיך ולהפעיל את העסק במצב בו התובע מאוים על ידי עבריינים. התובע ואשתו חששו לחייהם עקב האירועים כאמור. בפגישה בביתו של הנתבע ברמלה, בה אני נכחתי יחד עם התובע ואשתו, הודע לנתבע על ביטול העסקה והשבת העסק לידיו בנסיבות כאמור. מר חמיס ניסה לשכנע את התובע להישאר בעסק ואמר לו כי הוא יטפל באנשים האלה וכי יודע מי מהם. עוד אמר לי כי אין לתובע מה לדאוג והוא ידאג לו כלשונו. אולם התובע סירב בכל תוקף עקב חשש לחייו וביקש בו במקום את השבת הכספים ששילם   העד לא נחקר על הצהרה זו , ובכך גרסתו לא נסתרה.   אצין כי הנתבע בכתב ההגנה מכחיש כי התובע ציין בפני הנתבעים כי יום קודם הוא אוים על ידי גברתנים. אולם , בעדותו הודה כי התובע וחתנו הגיעו אל העסק וסיפרו לו על אותו סיפור לילה קודם ובאו לתת לו את המפתחות.   מסקנתי עד כה :  

27. התובע ביקש להפעיל את העסק. כעבור 3 ימים נעלו את עיסקו וכעבור 3 ימים נוספים התובע אוים.

  מגרסת התובע ומגרסת רעייתו וחתנו, עולה כי התובע פנה אל הנתבע לאחר כל מקרה והנתבע אישר כי הוא מכיר את הגורמים העבריינים בהם המדובר. לאחר האירוע של האיום – עולה כי אשת התובע שוחחה עם הנתבע והבהירה לו כי הם מבקשים לבטל את העסק בשל חשש כתוצאה מהאיומים כאשר הנתבע אישר בפניהם כי הוא יודע מיהם הגורמים המאיימים. מידע זה לא נמסר בפני התובע טרם עיסקת מכירת עסק שטיפת המכוניות.   הנתבע לא מסר מידע מהותי לתובע טרם עסקת מכירת העסק  

28. הוכח מעדויותיהם של התובע ורעייתו כי משיחות שקיימו עם הנתבע בסמוך לאירועי האיום הנטענים, עלה כי הנתבע הכיר את הגורמים העבריינים אשר יצרו קשר עם התובע וכי בעבר העסק אף נשרף . מידע זה לא נמסר לתובע טרם העסקה.

  התנהגות הנתבע לפיה הוא סרב לבטל את העסקה כעבר מספר ימים בודדים מחזקת מסקנה זו לפיה הוא ביקש להשתחרר מהעסק .   בהעדר כל טענה אחרת שהועלתה ביחס לשימוש שנעשה בכספים ו/או קושי להשיבם מטעמי הסתמכות כאלה או אחרים, עולה כי סרוב הנתבע לבטל את ההסכם, בנסיבות, מעלה תהיות ולמעשה מוביל למסקנה לפיה הנתבע היה מודע לסיכון שבמכירת העסק והעדיף להשתחרר ממנו.  

29. הגרסה שהציג הנתבע בהקשר זה בעייתית ואינה סבירה בעיני.

הנתבע אישר כי התובע הגיע אליו וסיפר לו כי מאחר שאוים על ידי עבריינים הוא מבקש לבטל את העסקה. כעבור מספר ימים מאז שהעסק נמכר, הנתבע סרב . לשאלה מדוע סרב לקבל את העסק חזרה השיב :   ת:         אמרתי לו שהמקום שלו ואין לי מה לעשות איתו. הוא זרק את המפתחות או לקח, לא יודע.  אמרתי שיש זכרון דברים, קיבלתי את הכל והכל מסודר. אמרתי לו שהכל שלו. ש:         עולה ממה שענית שאמרת לו שהעסק שלך ברמלה ולכן אתה לא רוצה אתה העסק, אבל לשיטתך אתה מנהל את העסק. מה הקשר המרחק? ת:         היה לי מנהל עבודה והרווחתי. ש:         אם יש לך מנהל עבודה. למה? ת:         לא רציתי את העסק. כל פעם המנהל עבודה היה מכניס אותי ללחץ ללכת לשם ושהמכונה הפסיקה לעבוד.   לשאלת ביהמ"ש, העסק היה רווחי אבל לא רציתי בגלל מס הכנסה ומע"מ שלא יהיה לי יותר מיד הכנסות. לא רציתי להתפתח.   (שורות 20-30 בעמ' 23 לפרוטוקול) וכן השיב : ת… אני שנה וחצי עבדתי שם. בגלל מנהל העבודה סגרתי את המקום. בפסח הוא העסיק ערבי בלי רישיונות ואמר לי שהוא ראה את האישור שלו ומאז אמרתי שאני לא רוצה צרות ולא רוצה שיהיה לי כל מיני רווחים. מספיק לי מה שיש לי במוסך.   (שורות 34-35 בעמ' 23 ושורות 1-2 בעמ' 24 לפרוטוקול)   כך, העסק נמכר וכעבור שבוע התובע מבקש לבטל את העסקה. לכאורה, הנתבע מציג מצג לפיו המדובר בעסק מרוויח וטוען בחקירתו:   ש:   כשהתובע בא אליך לרכוש את העסק, הוא היה נלהב על העסק. אמרת שהעסק מניב רווחים מאוד גדולים. נכון שהוא היה להוט על העסק? ת:         נכון, בגלל שהוא מכיר את המקום והוא דיבר עם בעל המקום לפני.לא נכון. לא רציתי לתת לו את המקום. ביקשתי ממנו 160,000 ₪ והוא חזר אחרי 3-4 ימים"   (שורות 13-17 בעמ' 24 לפרוטוקול)   וכן :   ת: אני מכרתי לו את המקום, רציתי אפילו יותר, מפה לפה סיימנו ב- 120,000 ₪, לא רציתי למכור לו את הציוד, הוא רצה לתת לי רק 120,000 ואמרתי לו בסדר לבריאות. מה זה משנה כמה רציתי. הסכמתי.   (שורות 4-6 בעמ' 26 לפרוטוקול)  

30. ומכאן, גרסתו של הנתבע אינה סבירה בעיני. מחד, לטענתו הוא בכלל לא רצה למכור את העסק לתובע ועשה לו הנחה משמעותית. מאידך, כעבור מספר ימים מבקש התובע לחזור בו מהעסקה, והנתבע אשר טען כי לא רצה בכלל למכור לו את העסק וכי עשה לו הנחה, לא מסכים לבטל את העסקה.

  לשאלה מדוע מסרב לקבל את העסק חזרה משיב הנתבע כי העסק היה רווחי ולא היה לו כח להתעסק עם הרווחים ולאחר מכן משנה גרסתו וטוען כי ביקש למכור את העסק בגלל סכסוך עם מנהל עבודה ביחס לקבלת היתרים. ואולם, טענות אלו לא הובאו בתצהיריו של הנתבע וכך גם לא הובא תצהיר של מנהל העבודה לתמיכה בגרסתו.  

31. הנתבע הכחיש את השיחות שקיים עם התובע ורעייתו. ובהקשר זה המדובר בגרסה מול גרסה. יחד עם זאת, הנתבע אישר כי התובע סיפר לו בדבר האיומים שקיבל ומכאן יש חיזוק ביחס לגרסתו האותנטית של התובע אשר בעקבותיו פנה מידית אל הנתבע.

 

32. על כן, אני סבורה כי יש מקום לקבל את גרסת התובע אשר נתמכה בעדות רעייתו וחתנו ולא נסתרה בחקירה הנגדית, ואף בעדות הנתבע עצמו, לפיה הנתבע אישר בפניהם כי הוא היה מודע לסיכון בדבר גורמים עברייניים וכי הוא גם נטל אחריות על כך, ובהתאם ביקש לשכנע אותם להישאר. גרסה זו מתיישבת עם סירוב הנתבע לבטל את עסקת רכישת עסק השטיפה, ימים ספורים לאחר ביצוע העסקה.

 

33. ומכאן, הוכחה הטעיה וכפועל יוצא לתובע הזכות לביטול החוזה וקמה לצדדים חובת השבה שעניינה ידון בהמשך.

  התובע זכאי להשבת הסכומים גם אם וככל שהמדובר בטעות  

34. לאור האמור לעיל, המסקנה אליה הגעתי היא כי התובע היה תם לב באופן שבו ביקש לבטל את ההסכם. התובע סבר כי המדובר בעסק בעל פוטנציאל רווחיות שהוא יכול לפתח והתברר לו כי בפועל, הוא מאוים על ידי גורמים עברנייים.

 

35. גם אם מסקנתי הייתה כי הנתבע לא היה מודע למידע שלא הועבר לידי התובע (בעוד שאני סבורה כי יש לקבע כי הנתבע אכן היה מדוע) , הרי שמתקיים הפגם של טעות .

  בנסיבות אלה סעיף 14(ב) לחוק החוזים קובע כי :   "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה".  

36. כאמור, קביעתי העובדתית היא כי הנתבע ידע על האיומים ביחס לנכס ועל כן ביקש למכור את העסק ואף סרב לקבלו חזרה. אולם גם אם הייתי קובעת כי הנתבע לא ידע על כך, הרי שאני סבורה כי מן הצדק יש מקום להורות על ביטול ההסכם בנסיבות בהן חלפו ימים בודדים מאז מועד העסקה ולאור קבלתי את גרסתו העובדתית של התובע לפיה הוא קיבל איומים ביחס להפעלת העסק (מועד האיומים 11.7.16 מועד הרכישה 4.7.16). בנסיבות אלה, רשאי בית המשפט להורות על ביטול ההסכם, ולחייב את הצד שטעה בפיצוים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה. אולם, לא הובאה כל ראיה על ידי הנתבע, לענין הנזקים שנגרמו לו בעקבות ביטול החוזה, ולא נטען כיצד הקטין את הנזק, ככל שהיה טוען לנזק.

כך בכתב ההגנה ובתצהירים נטען כי "הנתבע אינו זכאי להשבת כסף ששולם עבור הציוד שרכש בוודאי לאחר שגרם וגורם נזק לנתבעים על הפרת ההסכם עם הנתבעים" … "מי שנוטש עסק וזורק מפתחות גורם נזק ועוגמת נפש לזולתו ולא לעצמו".   נזכיר כי המפתחות הועברו לידי התובע ביום 5.7.16 כאשר ביום 11.7.16 לטענתו אוים על ידי גברתנים וכבר ביום 12.7.17 הודיע התובע על ביטול העסקה.   מהו הנזק שנגרם בפרק הזמן הזה? אין לכך כל התייחסות בתצהירי הנתבעים.  

37. בהקשר זה יצוין כי בתצהיר שצורף מטעם הנתבעים הובא תצהירו של מר אהרון קמחי שעבד אצל חמיס בתור שוטף רכבים והוא הצהיר כי "דוד קנה את כל הציוד בתחנה… השוכר שבא אחריו מצא מגרש ריק והיו צריכים לרכוש חדש". טענה זו לא עלתה בתצהיר הנתבע אלא בתצהירו של מר קמחי בלבד אשר לא הובא להעיד על תצהירו, ועל כן אין לדברים אלה כל ערך ראייתי. יחד עם זאת, עדיין ניתן ללמוד מגרסה זו כי העסק כן הושכר לשוכר חלופי – דבר שמעלה תהיות לענין הנזק הנטען.

 

38. לעניין נזק של עגמת נפש- מאחר שהתובע הוא הגורם שאוים לא מצאתי מהי עגמת הנפש שנגרמה לנתבע.

 

39. אשר על כן, גם בהינתן כי היה נקבע כי התובע טעה להבדיל מהוטעה יש מקום להורות על השבת הכספים.

 

40. למעלה מן הצורך, אציין כי מסקנה זהה מתקבלת אם התובע היה נחשב כמי שהפר את ההסכם. הביטול הוא סעד עצמי וככזה, כאשר צד מודיע לצד שכנגד כי הוא מבקש לבטל את ההסכם בגין עילת ביטול, הרי שיש לו זכות להודיע על ביטול, וכפועל יוצא ובהעדר הסדר חוזי אחר –זכות להשבה. ככל שהביטול מתברר שנעשה שלא כדין, עומדת לצד שכנגד הזכות המשפטית לטעון להפרה ובהתאם לעתור לאכיפת ההסכם או לחלופין לתשלום פיצויים. בעניינו, לא הוגשה תביעה לאכיפת ההסכם ו/או לפיצויים מטעם הנתבעים ולא נטען בכתב ההגנה כאמור לנזקים מוכחים שניתן היה לבחון קיזוזם מסכום ההשבה, ככל שהדבר היה נטען. בכל אופן, גם אם היה התובע נחשב כמפר של ההסכם, היה על הצד השני להראות מהו הנזק שנגרם לו כתוצאה מההפרה, כאשר הזכות להשבה היא נגזרת מביטול ההסכם.

 

41. בהקשר זה יובהר, למעלה מן הצורך, הנתבע הסתמך על זכרון דברים כאשר בזכרון דברים זה לא נקבעה כל סנקציה של פיצוי מוסכם, ככל שצד מבקש לבטל את ההסכם ולכן על צד העותר לפיצוי להוכיח את נזקיו. דבר שלא הוכח בעינינו.

  לענין זכרון הדברים

42. בין הצדדים קמה מחלוקת בעניין עצם קיומו של זכרון דברים. הנתבע טען כי הצדדים חתמו על זכרון דברים לעניין מכירת הציוד בעסק בעת שהיו אצל רואה החשבון שלו כאשר זכרון הדברים נחתם בין התובע לבין רעייתו של הנתבע.

  התובע מכחיש את הדברים כי נחתם זכרון דברים בין הצדדים. גם חתנו של התובע שנכח עימו בפגישה אצל רואה החשבון מכחיש את קיומו של זכרון הדברים על אף שנשאל מספר פעמים ובאופנים מספר ביחס לכך בחקירת והנגדית.   אשת הנתבע ורואה החשבון לא זומנו כעדים.   הנתבע הציג מסמך של זיכרון דברים עליו לכאורה חתם התובע. בנוגע לחתימה זו חוות דעת של גרפולוג מטעם בית המשפט קבעה כי "לאחר ששקלתי את כל הממצאים, הגעתי לכלל מסקנה כי קרוב לוודאי שחתימת מחלוקת נחתמה על ידי חותם הדוגמאות". לפי מדרג המסקנות של המומחה המדובר בזהות בדרגה 2 (לאחר "זהות" ו"קרוב לוודאי שיש זהות"). יש לציין כי החתימות המקוריות לא עמדו בפני המומחה מאחר שהצדדים לא מצאו את המסך המקורי. מכאן, לפי קביעת המומחה, התובע חתום על זכרון הדברים.  

43. חוות דעתו של המומחה היא ראיה בפני בית המשפט, כאשר שיקול הדעת בקביעת הממצא העובדתי מסורה לבית המשפט. איני סבורה כי יש מקום לקבוע כי הנתבע עמד בנטל להראות כי התובע חתום על המסמך. דרגת הזהות שנמצאה על ידי המומחה אינה ברמה הגבוהה, ואין המדובר במסמך המקור. כאמור, לא הובאו העדים הרלוונטים למעמד החתימה (רואה החשבון ואשת הנתבע). מכאן, קיימת גרסה מול גרסה, אולם אי הבאת העדים המהותיים על ידי הנתבע על מנת להוכיח את גרסתו, יש בה משום פגם ראייתי מהותי הפועל לחובתם. אציין כי הנתבע ביקש לאחר תום מועד ההוכחות להביא את רואה החשבון לעדות. בקשה זו לא התקבלה וזאת משום הפגיעה בזכויותיו הדיוניות של התובע, מבלי שהובא כל נימוק ענייני לשאלה מדוע לא ניתן תצהיר מטעמו של העד (ר' החלטתי מיום 7.6.18).

 

44. הנתבע הפנה לפרוטוקול הדיון שבו התובע העיד כי ביקש לעשות הסכם זכרון דברים, ואף העיד כי הוא נתן את הסך של 20,000 ש"ח כפי עדותו "לפני שחתמנו על זכרון הדברים". מקרא מכלול העדות מלמד כי אין באמור כדי להוות הודאה של התובע בקיומו של זכרון דברים כטענת הנתבע, אלא על רצונו כי ייחתם זכרון דברים בין הצדדים. בהמשך העדות הבהיר התובע כי "אני בעצמי ביקשתי לעשות זכרון דברים. הרו"ח אמר לי שלא צריך לעשות זכרון דברים כי יש הרבה כסף שחור. .. רוח אמר שלא צריך זכרון דברים. לא עשה שום זכרון דברים" (בעמ' 18 לפרוטוקול, שורות 5-9). בשים לב לכך יש מקום לציין כי עד היום לא הוצגו חשבוניות של הכספים שהתקבלו על ידי הנתבע, נתון זה מחזק את גרסת התובע לפיה התכנון לביצוע זכרון דברים לא יצא לפועל. (עמ' 25 לפרוטוקול שורות 28-35).

  כמו כן חתנו של התובע שנכח בפגישה עם רואה חשבון שלל בעדותו כי בפגישה היא זכרון דברים "הייתי נוכח ולא זוכר שראיתי זכ"ד  שום דבר… איך יעשה זכרון דברים כי רצו שהעסק יהיה על שם אשתו של התובע. העסק היה אמור להיות על שם חמותי. … את ההסכם תיכננו לעשות ביום שיגיע בחור בשם סמי, שהוא בעל הנכס… " לאחר מכן העד שלל פעמיים כי ראה זכרון דברים וכי היה זכרון דברים (בעמ' 14 שורות 12-26)   כמו כן, אין התאמה בין הסכום בזכרון הדברים לבין הסכומים שהועברו בפועל לרכישת העסק. זכרון הדברים מתייחס לסכום של 100,000 שח כאשר גם לשיטת הנתבע ההסכמה עמדה על סך של 120,000 שח (התובע כאמור טען כי שילם כספים נוספים). ולפיכך, גם בהקשר זה קיימת אי התאמה בראיות בין גרסת הנתבעים בדבר זכרון דברים לראיות בפועל.  

45. בכל אופן, וגם אם היתה מתקבלת הטענה כי התובע חתום על זכרון הדברים הדבר יכול היה להשליך רק לענין מהימנות גרסתו של התובע. הסיבה לכך היא שאין כל מחלוקת כי הצדדים התקשרו בעסקה, על סכום העסקה, וכן על נסיבות הביטול (למעט טענת הנתבע כי הוא לא ידע על הגורמים העבריינים). וכאן גם אם היתה מתקבלת טענת הנתבע לפיה נחתם זכרון דברים, הרי שאין בכך לייתר את הדיון בשאלת הפגם שנפל בכריתת ההסכם בין הצדדים שנטען על ידי התובע. על כן, אין הדבר משנה מהניתוח המשפטי והתוצאה.

 

46. כאמור, אכן, וככל שהגעתי למסקנה לפיה אכן נחתם זכרון דברים עולה כי הדבר פוגע במהימנות התובע ,אולם לטעמי אין הדבר משליך לשאלת עצם מהימנות גרסתו ביחס לסיבה בעטיה ביקש לבטל את הסכם רכישת העסק.

 

47. לסיום אציין כי הנתבע טען בסיכומיו כי ביפוי הכח עולה כי בא כח התובע לא מיופה כח של התובע כלפיו אישית. איני מקבלת את הטענה. ראשית אצין כי היה מקום לטעון טענה זו בשלב קדם המשפט ולא בשלב הסיכומים ובאופן מפתיע . בכל אופן עצם חקירת העדים על ידי בא כח התובע לרבות לענין אחריות הנתבע מס' 2, יש בה כדי לאשר את הייצוג בענין זה בדרך של התנהגות.

 

48. לענין הטענה כי מדובר בארוע ילדותי דמיוני ללא בסיס ראייתי אשר פותח פה לכל אדם לטעון "יאיימי עלי תחזיר את הכסף" ובזה יבוא קץ על הסחר החופשי – בית המשפט בוחן כל מקרה בהתאם לנסיבותיו והראיות שבפניו וקביעותיו העובדתיות והמשפטיות כך שאין באמירה בפסק דין זה כאמירה כללית בענין נסיבות נטענות ככל שיעלו מצד צדדים בעתיד.

  סכום ההשבה  

49. אין מחלוקת כי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה העסק יימכר תמורת סכום של 120,000 ₪.

 

50. התובע עותר להשבת סכום שהועבר לחשבון הבנק של הנתבעים בסך של 100,000 ש"ח ושיק נוסף על סך של 17,000 ₪, סך נוסף של 20,000 ₪ ששולמו על ידי התובע לנתבע במזומן, סך של 16,200 ש"ח – תשלום דמי שכירות בגין חודש יולי 2016 לבעל המקרקעין ששולמו לדרישת הנתבעים במקומם, וכן סך נוסף של 50,000 ש"ח בגין עוגמת נפש.

  התובע צרף אישור העברת סך של 100,000 ש"ח לחשבון הנתבעים, וכן אישור עליו חתום הנתבע בדבר קבלת שיק על סך של 17,000 שח (נספחים א וב' לתצהירו, על גבי השיק קיימת אישור קבלה בשם אשת הנתבע). התובע אף צרף אסמכתא כי הוא נטל ביום 4.7.16 הלוואה בסך של 150,000 ₪.   התובע העיד בהקשר זה : "הלכתי לבנק כי הכל היה מסוכם איתו יחד. עשיתי בהעברה של 10,000 שח ו-20,000 שח במזומן. גולן בא איתי יחד ונתנו לו עוד 20,000 שח לפני שחתמנו על זכרון דברים… נתתי לרו"ח את השיק של המע"מ 17,000 שח וגולן ביקש מאישתו של חמיס שתכתוב על פתק שקיבלה את הכסף והיא חתמה" (בעמ' 18 שורות 2-9).   בעדותו של חתנו של התובע, מר גולן דנה, הוא העיד כי :"הייתי איתו במקרה גם בבנק דיסקונט סניף סמילנסקי בנתניה באותו בוקר. ביצע העברה לחשבון מסוים שהנתבע מסר לו פרטים ומשך באותו מעמד סך של 20,000 שח במזומן. הייתי איתו בסניף. אני ליוותי אותו ביחד, נסענו למוסך ברמלה אני בידיים שלי מסרתי לחמיס סך של 20,000 שח. מהמוסך נגשנו למשרד רו"ח שוורקי. בליווי אשת הנתבע סלווה ובמעמד הזה עבר הכסף לידיו לפני הפגישה" (בעמ' 14 לפרוטוקול, שורות 1-5)  

51. הנתבע בחקירתו העיד כי סוכם על סכום של 120,000 שח וכי הוא קיבל 20,000 שח במזומן וכי "קבלתי את כל הכסף במלואו". כאשר הוצג לנתבע השיק בסך של 17,000 שח השיב הוא לא יודע מה התאריך הרשום על גביו אולם כפי שהעיד:  "שהכסף נכנס לבנק אני לא יודע מתי הוא נכנס" (בעמ' 27 שורות 30-35, בעמ' 28 שורות 6-7)

 

52. אני סבורה כי יש מקום לקבוע כי התובע עמד בנטל ההוכחה לענין סכומים ששולמו לידי הנתבע

 

53. ומכאן, על הנתבע להשיב תובע סכום של 153,200 ₪.

 

54. לענין עגמת נפש –סעיף 22 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג -1973 (ההסדר בענין ביטול חוזה עקב פגם בכריתתו) קובע כי "אין בהוראות פרק זה כדי לגרוע מכל תרופה אחרת."

  אכן, עולה כי נגרמה עגמת נפש לתובע וקרוביו לנוכח האכזבה מכך שאך 7 ימים לאחר רכישת העסק, נודע לו כי גורמים עבריינים מסכנים את העסק, ובכך כי עליו להשיב את העסק על אף רצונו להשקיע בעסק. מעבר לכך, עצם הצורך להתמודד עם איום מסוג זה אינו פשוט לתובע ולקרוביו. מעבר לזה, סרוב הנתבע להשיב את הכספים כעבור מספר ימים לאחר החתימה ולנוכח הטעם שבו המדובר, חשש התובע ומשפחתו, אף הם העצימו את עגמת הנפש. יחד עם זאת, בקביעת סכום עגמת הנפש יש לקחת בחשבון את אופן התנהלותו של התובע, בכך שהעביר את הכספים עוד טרם נחתם הסכם כתוב, ולנוכח המהירות שבה התנהל בביצוע העסקה באופן שהכניס עצמו לסיכון כלכלי, באופן שאינו זהיר מבחינת אופן התנהלותו והבדיקות שנעשו על ידיו.   במכלול השיקולים לעיל, אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין עגמת נפש על סך של 10,000 ש"ח.   סוף דבר  

55. התביעה מתקבלת.

אני מורה כי הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובע סך של 163,000 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה (11.8.16), ועד היום. כמו כן, הנתבעים יישאו ביחד ולחוד בתשלום שכ"ט עו"ד והוצאות בסך של 25,000  ₪. כמו כן, אני מורה לנתבעים להשיב לתובע שיק לפקודת הנתבעת אשר מספרו 80000404 משוך מבנק דיסקונט ע"ס 17,000 שח אשר זמן פרעונו 15.9.16 . הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בנוסף, השיק כאמור לעיל יושב לתובע בתוך 30 ימים מהיום.   המזכירות תשלח העתק של פסק הדין לצדדים.   ניתן היום,  כ"ט אב תשע"ח, 10 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.   ליאת הר ציון