הסיפור המשפטי: הסכם מאושר, ושלוש שנים אחר כך תביעת ביטול

הצדדים חתמו בנובמבר 2019 על הסכם שהסדיר את ענייני הרכוש ביניהם וקיבל אישור של בית המשפט. בין היתר נקבע כי דירת הצדדים תימכר והיתרה לאחר סילוק המשכנתה תחולק בחלקים שווים. לצד זאת הוסכם שלא ייערך איזון משאבים נוסף, וכל צד יישאר בעל הזכויות והחובות הרשומים על שמו.

בשנת 2023 הוגשה תביעה לביטול ההסכם. האישה טענה כי חתמה במצב נפשי קשה, תחת עושק וניצול, כי נכסים וכספים הוסתרו ממנה וכי הייצוג המשפטי שקיבלה לא הגן כראוי על זכויותיה. מנגד נטען כי ההסכם היה תוצאה של משא ומתן ממושך, כי הצדדים היו מיוצגים וכי ההסכם אושר לאחר שנבחנה הבנתם.

1. מצב נפשי קשה אינו מוכיח לבדו עושק

האישה הציגה מסמכים רפואיים המלמדים על אבחנה פוסט טראומטית ועל טיפול נפשי. אלא שהמסמכים שהוגשו תיארו בעיקר תקופה מאוחרת לחתימה. לא הוגשה חוות דעת מומחה שבחנה את מצבה ביום שבו אושר ההסכם ולא הוכח כי באותו מועד מצבה שלל ממנה יכולת להבין, לשקול ולהסכים.

זהו הבדל מהותי. עילת העושק אינה מסתיימת בהוכחת מצוקה. נדרשים גם ניצול של אותה מצוקה ותנאים גרועים במידה בלתי סבירה. בית המשפט קבע כי התנאים המצטברים הללו לא הוכחו.

2. חשד להסתרת נכסים אינו תחליף להוכחת הסתרה

התביעה כללה טענות לנכסי מקרקעין, חשבונות בנק, כספים בשווייץ, זכויות סוציאליות, כלי רכב ומוניטין מקצועי. אלא שביחס לחלק מהנכסים לא הוכחה בעלות, ביחס לאחרים ניתן הסבר שלא נסתר, ובחלק מהמקרים התברר שהאישה ידעה על עצם קיומם.

גם הטענה לפער כספי גדול בין עסקאות נדל"ן לא הוכחה. בית המשפט קיבל הסברים בדבר משכנתה קודמת, הוצאות עסקה וכספי מתנה שהוחזקו בנפרד. במילים אחרות, כדי להפוך אי גילוי לעילת ביטול צריך להראות מה הוסתר, מדוע המידע היה מהותי, וכיצד הידיעה עליו הייתה משנה את ההחלטה לחתום.

3. ייצוג לקוי, גם אם נטען, אינו עילת ביטול עצמאית

אחת הטענות הייתה שעורכת הדין שייצגה את האישה לא בדקה די נתונים ולחצה לסיים את ההליך בהסכם. בית המשפט מצא את עדותה של עורכת הדין מהימנה ולא קבע שהוכחה רשלנות. אך פסק הדין הלך צעד נוסף: גם אילו היה מוכח כשל בייצוג, אין בכך לבדו כדי לבטל את ההסכם כלפי בן הזוג.

כדי שכשל בייצוג יהיה רלוונטי לביטול ההסכם, יש להוכיח שהוא גרם לפגם ממשי בהסכמה, למשל לכך שהצד לא הבין את ההסכם או לא חתם מרצון חופשי. הקשר הסיבתי הוא החוליה שאסור לדלג עליה.

4. תקיפת ההסכם ותקיפת פסק הדין אינן אותו דבר

האישה העלתה גם טענה שלפיה לבית המשפט לא הייתה סמכות לאשר את ההסכם. הטענה נדחתה גם משום שהועלתה באיחור וגם לגופה. מעבר לכך הודגש ההבדל הדיוני: טענה לפגם בהליך השיפוטי שבו אושר ההסכם שייכת, ככלל, למסלול של תקיפת פסק הדין, בעוד טענות לעושק, הטעיה או טעות עוסקות בפגם בכריתת ההסכם עצמו.

הבחנה זו חשובה כבר בשלב בניית ההליך. עילת ביטול טובה שמוגשת במסלול הלא נכון עלולה להיתקל בקושי עוד לפני בירור העובדות.

ומה קרה ל־110,000 השקלים שהוחזקו בנאמנות?

לצד תביעת הביטול נדונה תביעה כספית נפרדת של האיש לקבלת כספים מתוך 110,000 שקלים שהוחזקו בנאמנות. בית המשפט בחן שורה של רכיבי התחשבנות, קיבל חלק מהם ודחה אחרים. לאחר קיזוז חוב של האיש בגין דמי שימוש, נקבע כי 53,149.32 שקלים יועברו אליו מכספי הנאמנות.

בנוסף חויבה האישה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 שקלים, שגם הם ישולמו מתוך כספי הנאמנות. יתרת הכספים הורתה ההחלטה להעביר לאישה. חשוב להפריד בין שתי ההכרעות: ההסכם לא בוטל, אך ההתחשבנות הכספית בין הצדדים עדיין נבחנה לגופה.

מה באמת מלמד פסק הדין על תביעה לביטול הסכם ממון?

הזווית המעשית: לפני שמגישים תביעת ביטול

פסק הדין ממחיש מדוע תביעת ביטול צריכה להיבנות מן הראיות אל העילה, ולא להפך. יש לבודד את מועד החתימה, לזהות את המידע שהיה או לא היה ידוע אז, לאתר תיעוד רפואי רלוונטי לאותו זמן, לבחון את רצף הטיוטות וההתכתבויות, ולבדוק האם ניתן להראות קשר ישיר בין הפגם הנטען לבין ההסכמה שניתנה.

תביעה שמרכז הכובד שלה הוא תחושת קיפוח בדיעבד עלולה להיכשל. לעומת זאת, ראיה ממוקדת לפגם ברצון, להסתרה מהותית או לניצול שהשפיעו על עצם החתימה היא מסוג הראיות שבית המשפט מחפש כאשר מתבקש ביטול של הסכם שכבר קיבל אישור שיפוטי.