שלוש צוואות, בת אחת ושכן אחד

המנוחה ערכה בחייה שלוש צוואות. בצוואה משנת 2012 ציוותה את כלל רכושה לשכן, בתנאי שיטפל בה עד יומה האחרון. בשנת 2018 ערכה צוואה חדשה לטובת בתה היחידה, לאחר שחודש הקשר ביניהן. אולם בצוואתה האחרונה, מיום 13 בנובמבר 2019, שבה וציוותה את רכושה לשכן, באותו תנאי של טיפול עד יומה האחרון, ולבתה ציוותה שקל אחד בלבד. המנוחה נפטרה בדצמבר 2020.

הבת התנגדה לקיום הצוואה האחרונה. לטענתה, חתימת האם זויפה, האם לא הייתה כשירה לצוות בשל מצבה הבריאותי, השכן השפיע עליה באופן בלתי הוגן והיה מעורב בעריכת הצוואה. עוד טענה לפגמים בנוסח הצוואה ולחוסר סבירות בעצם ההעדפה של שכן על פני בת יחידה.

1. סרטון בן עשר דקות שהפך לראיה מרכזית

הליך עריכת הצוואה צולם במשרד עורך הדין שערך אותה, בנוכחות עורך הדין ועד נוסף שהיה מתמחה במשרדו. בית המשפט צפה בסרטון ובתמלולו וקבע כי מדובר בראיה אותנטית בעלת משקל גבוה. מן הסרטון עלה שהמנוחה ידעה מדוע הגיעה למשרד, הבינה למי היא מורישה את רכושה, אישרה את התנאי שנקבע בצוואה והביעה את רצונה באופן ברור.

המנוחה אמרה בסרטון: "אני מכל הלב רוצה שהוא יקבל את הבית". היא אף הבהירה שביכולתה לשנות את הצוואה בעתיד. עורך הדין הקריא את הוראותיה, בדק את הבנתה, והעדים חתמו לאחר חתימתה. השופטת התרשמה שהמנוחה נינוחה, ולא נראתה מאוימת.

אין פירוש הדבר שצילום צוואה הוא דרישת חוק או ערובה אוטומטית לתוקפה. במקרה המסוים הזה הסרטון השתלב בראיות הנוספות והעניק לבית המשפט אפשרות להתרשם ישירות ממעמד החתימה.

2. מחלה קשה אינה בהכרח שוללת כשירות לצוות

המנוחה סבלה ממחלות קשות, לרבות סרטן, ונזקקה לסיוע משמעותי בחיי היומיום. הבת הפנתה לרישומים רפואיים וסוציאליים שכללו התייחסויות לדמנציה ולהידרדרות בתפקוד. ואולם בית המשפט הבחין בין תלות פיזית לבין אי כשירות קוגניטיבית לעריכת צוואה.

יומיים לפני החתימה, ב-11 בנובמבר 2019, נבדקה המנוחה בידי רופא מומחה לגריאטריה, אשר ציין שהיא צלולה ומסוגלת להבין מסמכים משפטיים. גם המומחה שמונה מטעם בית המשפט, פרופ' נוי, בחן את מכלול התיעוד והעריך כי סביר יותר שהמנוחה הייתה כשירה במועד הרלוונטי. בית המשפט אימץ את מסקנתו.

3. השכן הסיע את המנוחה לעורך הדין. מדוע לא נפסלה הצוואה?

השכן הודה כי הסיע את המנוחה למשרד עורך הדין. עם זאת, נקבע שלא נכח בחדר בעת עריכת הצוואה, לא הוכח שיצר קשר מוקדם עם עורך הדין לצורך תכנונה ולא הוכחה מעורבות שלו בתוכנה. עדויות עורך הדין והעד לצוואה נמצאו מהימנות.

המשמעות אינה שכל מעורבות של נהנה בצוואה מותרת. לפי סעיף 35 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, נטילת חלק בעריכת צוואה עשויה להביא לבטלות הוראה המזכה את המעורב, בהתאם לנסיבות. כאן לא הוכחה מעורבות מהסוג הפוסל, ועצם ההסעה למשרד לא הספיקה.

4. עזרה יומיומית אינה בהכרח השפעה בלתי הוגנת

השכן ואשתו סייעו למנוחה בקניות, בביקורים רפואיים, בסידורים ובצרכים יומיומיים. בית המשפט בחן את טענת ההשפעה הבלתי הוגנת על פי מבחני הפסיקה, ובכלל זה מידת התלות, הקשרים עם אנשים אחרים ונסיבות עריכת הצוואה.

נקבע כי לצד עזרת השכן, המנוחה הסתייעה גם במטפלות ושמרה על קשרים נוספים. יתרה מכך, בתקופה שבה נעזרה בשכן היא אף ערכה בשנת 2018 צוואה לטובת בתה, עובדה שלא התיישבה עם טענה לשליטה מוחלטת ברצונה. מן השיחות והתצלומים שהוצגו עלתה מערכת יחסים קרובה, אך לא הוכחה השפעה פסולה על ההחלטה לצוות.

5. פונט שונה ומילים מיותרות בצוואה. האם מדובר בפגם פוסל?

בצוואה הופיע שינוי בגופן וביטוי שנותר, ככל הנראה, מנוסח קודם: "שווים ביניהם". בית המשפט קיבל את הסבר עורך הדין כי מדובר בטעות סופר, וקבע שהכוונה האמיתית של המנוחה ברורה. בהתאם לסעיף 32 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, הורה על תיקון הטעות בדרך של מחיקת המילים המיותרות.

גם טענת הזיוף נדחתה. מומחה להשוואת כתבי יד מטעם בית המשפט מצא כי קרוב מאוד לוודאי שהחתימות הן של המנוחה. הבת חזרה בה מטענת הזיוף במהלך ההליך, אף ששבה והעלתה אותה בסיכומים.

ומה לגבי הטענה שצוואה לטובת שכן אינה סבירה?

בית המשפט הבהיר כי חוסר סבירות או היעדר היגיון בצוואה אינם, כשלעצמם, עילת פסלות. במקרה זה נמצא גם הסבר עובדתי לבחירת המנוחה: יחסים מורכבים עם הבת, תקופות נתק, וקשר ממושך עם השכן ומשפחתו שטיפלו בה ודאגו לצרכיה.

הצוואה האחרונה אף חזרה בעיקרה על רצון שהביעה המנוחה כבר בצוואתה משנת 2012. בית המשפט קבע שהמנוחה ידעה מי יורשיה על פי דין, הבינה מי יזכה ומי לא, והייתה מסוגלת לנמק את בחירתה.

מה מלמד פסק הדין על התנגדות לצוואה?

הזווית המעשית: כיצד בוחנים תיק של פסילת צוואה?

במחלוקת על צוואה חשוב לבחון בנפרד את כשירות המצווה, את רצונו החופשי, את אופן עריכת המסמך ואת מעורבותם האפשרית של הנהנים. לצד מסמכים רפואיים יש לבדוק מי יזם את הפנייה לעורך הדין, מי נכח במעמד, כיצד הוסברו הוראות הצוואה ומהן הראיות לקשר בין המצווה לבין הנהנים.

גם במקרה של נישול בן משפחה, נקודת המוצא אינה העדפה אוטומטית של הקרוב המשפחתי או של מי שטיפל במנוח. ההכרעה נעשית לפי הוראות חוק הירושה, התשתית הראייתית ורצונו החופשי של המצווה.

פרטי פסק הדין: בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, השופטת עידית בן-דב ג'וליאן, ת"ע 4011-05-21 ות"ע 3969-05-21, פסק דין מיום 5.2.2026. פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים. הסעדים הנוגעים לפינוי הדירה, חובותיה ודמי שימוש לא הוכרעו במסגרת ההליך לקיום הצוואה.