" תביעה כספית לתשלום ע"פ הזמנת עבודה – מזמין – בעל קבלן – עורך דין ונוטריון אופיר יצחקי" –
להלן פסק דין בו ייצג עורך ונוטריון אופיר יצחקי.
|
בעניין: |
בית משפט השלום חדרה
א 004407/01
בפני:השופטת הדסה אסיף
תאריך:13/07/2003
דהאן חנן |
|
| |
ע"י ב"כ עורך דין
אופיר יצחקי
|
|
התובע |
| |
נ ג ד |
|
| |
ארנון יאיר |
|
| |
ע"י ב"כ עוה"ד ארנון |
|
הנתבע |
פסק דין
- התביעה היא לתשלום בגין 50 פרגולות שביצע התובע עבור הנתבע.
לכתב התביעה צורפה הזמנה חתומה על ידי הנתבע, ואשר על פיה התחייב הנתבע לשלם לתובע סכום של 1,475 ש"ח לכל פרגולה.
על פי ההזמנה, מדובר בביצוען של 50 פרגולות במתחם שכונה על ידי הצדדים "מתחם 200", ושהוא חלק מפרוייקט בניה שביצע הנתבע כקבלן משנה עבור צד שלישי.
- לטענת התובע, לא שילם לו הנתבע את מלוא הסכום בגין ההזמנה ובשל כך הוגשה התביעה שבפניי.
- הנתבע מודה בהתחייבותו על פי ההזמנה שצורפה לתביעה ובפרטים שפורטו באותה הזמנה, אלא שהוא טוען שהעבודה שבוצעה על ידי התובע היתה לקויה.
לטענת הנתבע, התובע ביצע עבורו גם פרגולות נוספות במתחם 180 וגם שם היתה העבודה לקויה, ובשל כך מבקש הנתבע להפחית מן הסכומים המגיעים לתובע, סכום קבוע בגין כל פרגולה, ובסך הכל בגין 82 פרגולות.
(בהקשר זה יש לציין כי בבקשת הרשות להגן, טען הנתבע לקיזוז סך של 2,000 ש"ח בגין כל פרגולה, ואילו על פי חווה"ד שהגיש בתמיכה לתצהירו שהוגש כעדות ראשית, מעמיד המומחה את סכום הנזק ע"ס של 600 ש"ח לכל פרגולה, כשבסכום זה כלולה גם עלות צביעה שאינה נזק אלא בלאי).
לפיכך טוען הנתבע כי לא נותרה כל יתרה לתשלום לתובע, ויש לדחות את התביעה.
- מדובר בטענה של הודאה והדחה, ובטענה של קיזוז, והנטל להוכיחן מוטל לכן על הנתבע.
- לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו מטעמם ובסיכומי ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה שדין התביעה להתקבל.
- לא עלה בידי הנתבע להוכיח קיומם של ליקויים בכל הפרגולות שהוזמנו מהתובע, ואשר בוצעו על ידי התובע.
ראשית יש לומר שאני מעדיפה את עדות התובע על פני עדות הנתבע, ועדות התובע הותירה עלי רושם מהימן ביותר, דבר שלצערי איני יכולה לומר על עדות הנתבע. מעבר לרושם שהותיר הנתבע בעדותו, הגירסה שמסר גם אינה הגיונית ואינה מתקבלת על הדעת.
- א. הנתבע כלל לא הוכיח מה הוזמן בפועל, למרות שהוא זה שהזמין את העבודה,
למעט קביעה כי העבודה תעשה "לפי תוכנית מתחם 180". לא הובאה כל ראיה, ובכלל זה לא הוצגו ראיות באשר לעבודה שנתבקשה ו/או בוצעה "במתחם 180", למרות שעל הנתבע מוטל הנטל להוכיח מה הוזמן עוד בשלב הזמנת העבודה, לעומת מה שבוצע לטענתו בפועל.
ב. אין חולק כי תחילה ביצע התובע בעבור הנתבע פרגולות במתחם 180, ולאחר מכן שבו הצדדים והתקשרו בהסכם לבניית הפרגולות במתחם 200, והכל על פי ההזמנה שצורפה לכתב התביעה. על פי אותה הזמנה, על הפרגולות שבמתחם 200 להיבנות "לפי תוכנית מתחם 180". כאמור, לא הוצגה על ידי הנתבע כל ראיה באשר לעבודה שהוזמנה למתחם 180. דבר זה לא מנע מהנתבע לטעון כי גם במתחם 180 ביצע התובע עבודה לקויה.
אין כל הגיון בטענה זו ולא ברור, אם אכן כך, מדוע התקשר הנתבע עם התובע בהזמנה שעניינה ביצוע פרגולות נוספות.
ג. יותר מזה, אין כל הגיון בכך ששני הצדדים יסכימו כי על הפרגולות במתחם 200 להיות כמו אלה במתחום 180 אם אכן סבר הנתבע כי הפרגולות שבמתחם 180 בוצעו באופן לקוי.
הנתבע טען בעדותו כי ידע על הליקויים בפרגולות שבמתחם 180 עוד לפני שמסר לתובע את העבודה במתחם 200.
כך למשל טען הנתבע, כי עוד לפני 98 ידע כי הפרגולות שבמתחם 180 אינן בסדר
(פרוט' עמ' 19 שורה 15).
וכשנשאל אם נכון שרק אחרי שנתיים או שלוש התוודע לליקויים, השיב:
"בפירוש לא". (פרוט' עמ' 20 שורה 23).
כשנשאל הנתבע מדוע אם כן מסר לתובע עבודה נוספת, השיב כי נתן אמון בתובע שיתקן את הפרגולות הלקויות. מדובר בתשובה שאינה מתקבלת על הדעת ובמיוחד לאור העובדה שגם בלי תיקון אותן פרגולות, שילם הנתבע לתובע חלק ניכר מהתשלום המגיע לו עבור הפרגולות במתחם 200, והתביעה היא רק לתשלום הפרש הסכומים הללו.
ד. הסתבר עוד כי למרות שלטענת הנתבע הוא ידע על הליקויים בפרגולות, לא מנע הדבר מהנתבע למסור את הדירות ליזם שעבורו בנה את הבתים שבהם הותקנו הפרגולות.
כשנשאל הנתבע בענין זה, התפתל לא מעט, וראוי להביא את דבריו בענין זה כלשונם:
"ש: כלומר אתה מסרת פרגולות לא בטיחותיות?
ת: בדיעבד זה מה שהסתבר.
ש: מדוע בדיעבד אם ידעת לפני שמסרת?
ת: הפרגולות נראו בסדר מבחוץ, דקורטיביות, אבל אחרי שנתיים
שלוש באים מהנדסים ומגישים תביעה ואומרים שזו סכנה
לציבור."
יוצא כי הנתבע טען לסירוגין מחד כי ידע על הליקויים כבר ב – 98, ומאידך כי ידע עליהם רק אחרי שנתיים שלוש, והכל לפי השאלות שנשאל בכל שלב.
ה. כאמור, בבקשת הרשות להגן, טען הנתבע לקיזוז סך של 2,000 ₪ בגין כל פרגולה. טענה זו הינה בלתי הגיונית בעליל ואינה מתקבלת על הדעת, מכיוון שעוד בשלב הזמנת העבודה סוכם בין הצדדים תשלום של 1,475 ₪ עבור כל פרגולה.
מה ההגיון לכן לטעון לקיזוז עבור ליקוי בסך של 2,000 ₪ לפרגולה, בסכום שהוא גבוה יותר מהסכום שסוכם לתשלום בעבור כל פרגולה?
זאת ועוד, הנתבע שינה את הסכום בו נקב לקיזוז בשל הליקויים, והעמידו לבסוף על 1,000 ₪ לפרגולה בלבד, וזאת ללא כל הסבר באשר למערך השיקולים אותו הפעיל בבואו לנקוב בסכום אותו בוחר הוא לקזז.
זאת ועוד – המומחה מטעם הנתבע קבע סכום נמוך בהרבה, העומד על 600 ₪ לפרגולה, וגם סכום זה כולל עלות תיקוני צבע שאינם אלא בלאי טבעי.
ו. מעבר לכך, הנתבע הודה כי הקיזוז המבוקש על ידו הוא גם לגבי הסכומים המגיעים לתובע בגין העבודה שביצע במתחם 180, וכך אמר:
"גם על 180 אני מעכב לו כסף, אני לא יכול להגיד לך כמה מהכסף הוא על 180…"(ר' פרוט' עמ' 19 שורה 24-26).
ואולם אינני מקבלת טענה זו.
התביעה שלפניי עניינה תשלום סכומים המגיעים לתובע עבור עבודה שבוצעה במתחם 200 בלבד. לא הוצגה בפניי כל ראיה להסכמה מפורשת של הצדדים לראות בשתי העבודות, זו שנעשתה במתחם 180 וזו שנעשתה במתחם 200, מיקשה אחת.
אף לא הוצגה בפניי איזושהי הסכמה לקזז סכומים המגיעים לתשלום בעבור מתחם 200 ממתחם 180. ההיפך הוא הנכון – מהמסמכים שהוצגו ברור כי לכל מתחם נעשתה הזמנה נפרדת – כעיסקה נפרדת.
הנתבע לא יכול היה לאמוד את הסכום אותו הוא מקזז, לטענתו, בגין הליקויים במתחם 180. לפיכך, אין המדובר ב"סכום קצוב" כנדרש בדין לקיזוז בגין עיסקאות שונות, ואף מן הטעם הזה – דין הטענה להידחות.
ז. כל אחד מהצדדים תמך טענותיו בחוו"ד מומחה מטעמו, ואני מעדיפה את עדות מומחה התובע על פני עדות מומחה הנתבע.
מומחה הנתבע, מר רוזנפלד, אמר בחקירתו לפניי, כי הוא בדק "4 או 5 פרגולות בלבד"
(פרוט' עמ' 15 שורות 3-4), ובהן מצא ליקויים כאמור בחוות דעתו.
עוד אמר שם:
"אם אתה שואל אותי אם התמונות הן ממתחם 200 אני אומר שאני לא יודע. אני פשוט הסתובבתי לאורך הרחוב עם הקבלן בשטח של כ – 100 עד 150 מטר. אני לא יודע איפה התחיל ואיפה נגמר מתחם 200" (פרוט' עמ' 15 שורה 7). (ההדגשות שלי – ה.א.)
לעומת זאת, מומחה התובע ציין מפורשות כי הוא מכיר את הפרוייקט ומבחין בין המתחמים השונים.
(פרוט' עמ' 6 שורה 21). לכאורה, די בכך כדי להביא למסקנה כי לא ניתן לסמוך על חוו"ד הנתבע, ויש להעדיף עליה את חווה"ד מטעם התובע.
בנוסף, מומחה הנתבע בדק 4 או 5 פרגולות בלבד – וכמות כזו אין בה כדי להצביע על ליקויים חוזרים ונשנים בכל הפרגולות אותן ביצע התובע. הבדיקה שנערכה היא בדיקה מדגמית בלבד, וגם אם הייתי מקבלת את חווה"ד וקובעת שאכן בפרגולות נמצאו ליקויים, הרי שאין בכך כדי ללמד על טיב העבודה בכל יתר הפרגולות נשוא התביעה שלפניי.
לכן אין כל הצדקה ללכת לשיטתו של הנתבע, ולהפחית סכומים קבועים המגיעים לתובע מכל 50 הפרגולות אותן ביצע.
ח. הנתבע טען כי הוגשו נגדו עשרות תביעות, בין היתר בגין ליקויים שנתגלו בפרגולות (ואף צרף חלק מחוות הדעת נשוא התביעות שם), וביקש "להיפרע" כעת מן התובע.
אני דוחה טענה זו. לא היתה כל מניעה להגיש הודעת צד ג' נגד התובע כבר אז. אי הגשת הודעה כאמור מלמדת כי הנתבע בעצמו, לא סבר קודם לכן, כי קיימים ליקויים בפרגולות, ומאששת את העובדה כי במקרה שלפניי מדובר אך בנסיון להימנע מתשלום סכומים המגיעים לתובע.
אם תאמר כי הנתבע סבר עוד אז כי העבודה לקויה ולא הגיש הודעת צד ג' (מהטעמים אותם העלה ב"כ הנתבע בסיכומיו) – הרי שאין לו להלין אלא על עצמו.
- מכל הנימוקים הללו אני קובעת כי הנתבע לא הוכיח קיומם של ליקויים בפרגולות, וכן שכן באלה שבמתחם 200.
- באשר לתמורה ששולמה לתובע –
לפי הזמנת העבודה, עלות העבודה במתחם 200 כולל מע"מ הינה בסכום של 86,288 ₪.
אין גם מחלוקת כי 54,000 ₪ שולמו לתובע.
לפיכך, טוען התובע כי הנתבע נותר חייב לו סכום של 42,955 ₪.
במאמר מוסגר יצויין כי תחילה ציין התובע בכתב תביעתו כי קיבל בסה"כ 50,000 ₪, אך כבר בתצהיר עדותו הראשית תיקן והוסיף סכום נוסף של 4,000 ₪ ששולם לו במזומן, וציין כי שכח להוסיפו אך בשל טעות אנוש.
אני מאמינה לתובע, שכאמור עשה עלי רושם מהימן, שאכן מדובר היה בטעות וכי לא היה כאן נסיון להונות ולהתעשר שלא כדין על חשבון הנתבע.
- הנתבע בכתב הגנתו טוען כי בנוסף לסכומים שלעיל, שילם גם שיק ע"ס 4,000 ₪ מיום 5.6.98, וכן ניכוי מס במקור בסכום של 1,533 ₪.
- הנתבע צרף לתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשת רשות להתגונן מטעמו, ואשר שימש לו תצהיר עדות ראשית, ספח שיק ודף חשבון המעיד על פרעונו.
לא הובאה לפניי כל ראיה המוכיחה כי השיק אכן ניתן לטובת התובע ונפרע על ידו, למרות שלא היתה כל מניעה להמציא צילום השיק ולראות שאכן השיק יועד לתובע.
כל שהוצג בפניי הוא ספח השיק ודף חשבון המלמד כי השיק אכן נפרע. בפועל אין בכך כדי להוכיח שהשיק ניתן לתובע וכי ניתן על חשבון העבודה נשוא התביעה.
- אשר לניכוי המס במקור –
לא הובאה כל ראיה לענין ניכוי המס במקור. הנתבע טען בביהמ"ש כי יש באפשרותו להמציא אישור על העברת הניכוי לתובע אך לא הגישו במועד הקבוע
בתקנות סדר הדין האזרחי, ועל כן לא הוכיח גם סכום זה.
נמצא איפוא כי הנתבע לא עמד בנטל הוכחת שני הסכומים שלעיל, ולכן אני קובעת כי התובע לא קיבל סכומים אלה, והנתבע חייב כעת בנשיאתם.
- התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 42,955 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, וכן את הוצאות המשפט ועל כל אלה שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ ומע"מ.
המזכירות תעביר פסק הדין לצדדים.
ניתן היום י"ג בתמוז, תשס"ג (13 ביולי 2003) בהעדר.
