בית המשפט קובע את תאריך הנישואין ותאריך הקרע — מועד ניתוק מוסכם או שנקבע שיפוטית. רק נכסים שנצברו בין שני התאריכים הללו נכנסים לאיזון לפי חוק יחסי ממון תשל"ג-1973.

כל נכס שנרכש במהלך הנישואין נכנס לסל המשותף — ללא קשר על שם מי הוא רשום. הנכסים מוערכים לפי שווי ביום הקרע.

חובות שנלקחו לטובת התא המשפחתי מקוזזים מהסל המשותף — גם הם 50/50 בין הצדדים.

זכויות פנסיה, גמל ופיצויים מחולקות באופן יחסי לתקופת השיתוף בלבד. שנות עבודה לפני הנישואין אינן נכנסות לאיזון.

רכוש שהיה לצד לפני הנישואין אינו בר-איזון אוטומטי. אולם אם הוכחה "כוונת שיתוף" — למשל הרכוש שימש את שני הצדדים שנים — בית המשפט רשאי לכלול חלק ממנו באיזון.

כאשר אחד הצדדים ויתר על קריירה לטובת המשפחה — בית המשפט עשוי לפסוק פיצוי בגין פערי ההשתכרות שנוצרו. מדובר בהכרה בהקרבה הכלכלית של הצד שהרוויח פחות.

הכתובה נדונה בסמכות בית הדין הרבני בלבד — בית המשפט לענייני משפחה אינו דן בה. בית הדין עשוי לקבוע שהכתובה מקוזזת מזכויות האישה מהבעל, וקביעה זו עשויה להשפיע על הזכויות שייפסקו לה גם בבית המשפט האזרחי.

לאחר מיפוי כל הרכיבים, בית המשפט מחשב את סך הרכוש של כל צד ומשווה. הצד שנמצא עם רכוש גבוה יותר משלם לצד השני סכום איזון — ההפרש חלקי שניים.