ילדים בגירים: דחייה מוחלטת

זו אחת הקביעות החד-משמעיות בהחלטה. האישה ביקשה 3,000 ₪ לחודש בגין שני ילדים בגירים המתגוררים עמה. בית המשפט דחה את הדרישה מטעם כפול: ראשית, האם אינה אפוטרופסית של הבגירים ואינה רשאית לתבוע בשמם. שנית, אין חיוב עצמאי של האב במזונות ילדים בגירים אלה.

גם הניסיון להגדיר את הדרישה כ"השבת הוצאות" נכשל. בית המשפט הסביר שעילת השבה, אם קיימת, מחייבת תביעה נפרדת עם פירוט ואסמכתאות לכל הוצאה בפועל. ביקוש גלובלי של 3,000 ₪ ללא פירוט, כאשר הוכח שהבגירים עצמם עובדים, אינו עומד בנטל הדרוש.

מזונות אישה: הכנסה מיוחסת ויתרת זכות בבנק

בני הזוג התגרשו ב-14.6.2023, כך שממילא אפשרות מזונות האישה הייתה מוגבלת לתקופה קצרה לפני הגירושין. אלא שבית המשפט דחה את הדרישה גם ביחס לתקופה זו.

הנתון המרכזי היה הכנסתה של האישה בשנת 2022: רווח לאחר מס של 125,760 ₪, כ-10,480 ₪ נטו לחודש. בית המשפט לא קיבל את הטענה שהמשבר הזוגי פגע ביכולתה לעבוד, כיוון שפרסומים שהוצגו הראו שהמשיכה לפרסם נכסים כמתווכת. לכן יוחס לה פוטנציאל השתכרות של לפחות 10,000 ₪ לחודש.

נתון נוסף שפעל נגדה: יתרת זכות של למעלה מ-100,000 ₪ בחשבון שעמד לרשותה. גם הצגת צרכיה לא עמדה בביקורת: היא טענה תחילה ל-11,500 ₪ לחודש, כולל 1,000 ₪ לחומרי ניקוי והיגיינה ו-1,500 ₪ ל"שונות ומשתנות", ואחר כך הורידה לבקשה של 6,000 ₪ ללא הסבר. בית המשפט ראה בכך בעיה ראייתית ומהימנותית שגרמה לדחיית הדרישה.

הכנסות האב: "רב הנסתר על הגלוי"

כאן בית המשפט קיבל במידה רבה את עמדת האישה. האב הצהיר על הכנסה של 11,000 עד 12,000 ₪ לחודש, ואכן האישורים שהגיש הצביעו על כ-11,724 ₪ לחודש בשנת 2022 וכ-10,855 ₪ בתחילת 2023. אולם בית המשפט לא הסתפק בנתונים אלה.

הסיבה: לא הוגשו דוחות שנתיים או דוחות רווח והפסד מבוקרים, ובאישורים עצמם הופיע "לא ידוע" בנוגע להכנסות משכר דירה ומקורות נוספים. מנגד, האישה הציגה שלוש אינדיקציות משמעותיות: בחודש אחד הופקדו לחשבונו 86,380 ₪ בגין עבודות שיפוץ, הוצג חוזה עבודה בסך 130,000 ₪ לחודש עבודה אחד, ונמצאה ראיה לכך שהאב שילם שנת שכירות מראש במזומן.

זו קביעה בעלת משקל לשלבים הבאים: אם בבירור המלא יוצגו דפי בנק, חשבוניות, חוזי שיפוצים ותנועות מזומן, התמונה הסופית יכולה להשתנות באופן משמעותי.

מזונות הקטין ויישום בע"מ 919/15

הקטין היה בן 16. בית המשפט החיל את הגישה שנקבעה בבע"מ 919/15, לפיה שני ההורים חבים בצרכי הקטין ביחס להכנסותיהם ובהתאם לנסיבות זמני השהות.

נקודה מרכזית: אין זמני שהות סדירים של הקטין אצל האב. הקטין מתגורר עם האם ורק היא נושאת בהוצאותיו השוטפות. למרות זאת, בית המשפט לא קיבל את דרישת האם לצרכים בסך 5,510 ₪ לחודש, וקבע שרכיבים כגון 750 ₪ דמי כיס, 500 ₪ מלונות וחו"ל, 200 ₪ מספרה וקוסמטיקה ו-500 ₪ "שונות ומשתנות" מוגזמים ולא נתמכו בראיות.

מדור ומשכנתא: שתי שאלות נפרדות

הדירה השכורה

האב כבר שילם את שכר הדירה שנה מראש. לכן בית המשפט לא ראה הצדקה לחייב אותו בחיוב מדור נוסף בשלב זה. בית המשפט גם דחה את הטענה שיש לחייב את האב ב-30% מהמדור בשל הקטין: בבית מתגוררים גם שני ילדים בגירים, ולכן חלקו היחסי של הקטין במדור קטן מ-30%.

המשכנתא

לגבי המשכנתא על הדירה המשותפת, שאף אחד מהצדדים אינו מתגורר בה, השופטת סיווגה אותה כחיוב הוני ולא כמדור. לכן נושא המשכנתא לא הוכרע במסגרת המזונות הזמניים והושאר לדיון הרכושי.

מדוע חויבה האישה בהוצאות למרות שקיבלה מזונות?

האישה הצליחה לערער משמעותית את גרסת האב ביחס להכנסותיו, ואף קיבלה 1,400 ₪ מזונות לקטין. אלא שבית המשפט ראה בבקשה בכללותה כמנופחת, וחייב אותה ב-2,000 ₪ הוצאות.

ההנמקה: הדרישה הסתמית לתשלום עבור ילדים בגירים, הצגת צרכים ללא קבלות ואסמכתאות, והניסיון לשנות את גובה הדרישה למזונות אישה מ-11,500 ₪ ל-6,000 ₪ ללא הסבר. השופטת השתמשה בביטוי "הנייר סובל הכל" כדי לתאר את אופן הגשת הבקשה.

השוואה: מה התבקש לעומת מה נפסק

הניתוח הכולל: שלושה תיקונים לעמדות הצדדים

ההחלטה אינה ניצחון מלא לאף אחד מהצדדים. האיש הצליח לדחות את מרבית הדרישות ואף קיבל 2,000 ₪ הוצאות. האישה הצליחה להשיג מזונות לקטין ולסדוק את הגרסה הכלכלית של האב, אך לא ביחס לדרישותיה הנוספות.

בפועל, בית המשפט ביצע שלושה תיקונים משמעותיים: חתך את הצרכים המנופחים שטענה להם האישה, דחה את ניסיון האב להציג הכנסה זהה לזו של האישה, ובנה את המזונות על תמונת ביניים של כ-10,000 ₪ פוטנציאל השתכרות לאם, לפחות 20,000 ₪ לאב, אפס זמני שהות סדירים של הקטין אצל האב, וצרכי קטין מוכרים של 1,900 ₪.