" תביעה ע"פ שטר – פסק דין – עורך דין ונוטריון אופיר יצחקי " –
להלן פסק דין בו ייצג עורך ונוטריון אופיר יצחקי.
בית משפט השלום נתניה -א 014336/00
בפני כבוד השופטת, דפנה בלטמן קדראי תאריך:19/03/2002
בעניין:
מור שלמה
ע"י ב"כ עורך הדין יצחקי אופיר
התובע
נגד
עמרני יצחק
ע"י ב"כ עוה"ד אברהם
הנתבע
פסק דין
ההליך
1. התובע אוחז בשטר חוב שעשה הנתבע, לתשלום סך 10,000$ בש"ח ואשר
מועד פרעונו ביום 6.10.95 (להלן:"השטר").
מועד הפרעון, סכום השטר וחתימת העושה נרשמו בשטר על ידי הנתבע במועד עשייתו. שם הנפרע (מור שלמה) נרשם על ידי התובע, ויתר פרטי השטר: מועד עשייתו (אוגוסט 1994), שם הנפרע (מור שלמה), התמורה אשר ניתנה נגדו (5 שיקים ע"ס 30,000 ₪ סה"כ) ומקום התשלום (נתניה) נרשמו
על ידי פקיד ההוצאה לפועל בעת פתיחת ההליך.
2. הנתבע התגונן מפני השטר בטענה כי עסקת היסוד מכחה ניתן השטר עוגנה
בהסכם בכתב (נספח א' לתצהירו בהתנגדות, להלן: "ההסכם"), כי על פי ההסכם לא התקיימו התנאים לאכוף את השטר, וכי מכל מקום על פי ההסכם כבר פקע השטר ביום 30.8.95 שני ם רבות לפני שנתבקשה אכיפתו.
על פי טענות אלה ניתנה לנתבע רשות להתגונן מפני השטר.
העובדות בקצרה
3. הנתבע היה בעל מחצית מהון המניות ומנהל בחברת הקולג' הפתוח נתניה בע"מ (להלן: "החברה"), אשר ניהלה בית ספר אקסטרני בנתניה (עסקה של החברה יכונה להלן:"הקולג'").
התובע הינו מורה ללשון, אשר ביקש להשתלב במשרת הוראה בקולג' ובקשר לכך נפגש בחודש אוגוסט 1994 עם הנתבע.
כבר בפגישה זו וכנראה גם בפגישה שלאחריה הציע הנתבע לתובע בהתלהבות רבה להצטרף כשותף בקולג'. התובע שאיננו איש עסקים, אלא מורה שכיר, סרב מלכתחילה, אך בסופו של דבר השתכנע להצטרף כשותף בשיעור 5% תמורת השקעת סך 30,000 ₪, שהיה שווה ערך ל 10,000$. הוכח כי מוטיבציה עיקרית של התקשרות זו היתה ידיעתו כי החלטתו זו ניתנת לביטול וכי השבת השקעתו מובטחת, כפי שיובהר להלן.
בנסיבות אלה, במשרדו של הנתבע, ניסח הנתבע ורשם "זכרון דברים – חוזה" המעגן ההסכמות בקשר לשותפות עם התובע , הוא ההסכם, על פיו רוכש התובע 5% ממניות החברה וכן מועסק בשנת הלימודים תשנ"ה כמורה בשכר, והצדדים חתמו על מסמך זה.
באותו מעמד אף מסר התובע לנתבע, על חשבון רכישת המניות, שישה שיקים מעותדים לתשלום בכל 6 לחודש החל מיום 6.10.94, ואילו הנתבע מסר לתובע את השטר נשוא ההליכים שבפני, אשר נועד לאפשר לתובע לגבות מהנתבע את החזר השקעת התובע במניות במקרה בו יבקש התובע לבטל השקעתו זו.
התובע לא קיבל לידיו העתק מההסכם וההסכם נשאר אצל הנתבע בלבד.
העדפתי לעניין זה את גירסת התובע, שנתמכה בעדותו וכן בטעויות הקיימות בהשלמות על גבי השטר לגבי התמורה לו (5 שיקים במקום 6), המוכיחות כי נעשו ללא בדיקת ההסכם. כן סבירה גירסה זו בהתחשב בכך שהוכח כי התובע הסתיר כניסתו לעולם העסקים מאישתו והגיוני לפיכך כי לא בקש העתק מההסכם.
4. רלבנטיות להכרעתי חלק מהוראות ההסכם המובאות להלן:
סעיף 3: "במידה ויחליט מור שלמה (התובע – הערה שלי, ד.ב.ק.) לפרוש יקבל את כל כספו חזרה בשווה ערך של 10,000$ בשקלים בקיזוז רווחים שקיבל במשך שנה"ל תשנ"ה. וזאת בתנאי שיודיע ליצחק עמרני במכתב רשום עד יום 1.3.95" (האותנטיות של החלק שהודגש, כמו גם האותנטיות של חלקים אחרים בהסכם הנה אחת המחלוקות שבפני).
סעיף 4: "במידה ומר עמרני יצחק (הנתבע, הערה שלי – ד.ב.ק) יבקש ממר מור שלמה לפרוש לא יקוזזו רווחיו של מור שלמה בשנה"ל תשנ"ה. וזאת בתנאי שיודיע למור שלמה במכתב רשום עד 1.3.95." (לעניין ההדגשות, ראה הערתי לעיל).
סעיף 9: "לצורך בטחון החזר שותפות בכפוף לעיל הציע מיוזמתו מר עמרני לחתום על שטר בטחון בשווי של 10,000$ בשקלים שתוקפו יהיה טוב עד 30.8.95. לאחר התאריך הנ"ל שטר החוב מבוטל ויוחזר לבעליו". (לגבי החלק המודגש, ראה הערתי לעיל לגבי מחלוקת על האותנטיות).
וסעיף 10: "במידה ומור שלמה יחליט לפרוש בכפוף לעיל ומר עמרני יצטרך להחזיר את הסך של 10,000$ בשקלים ההחזר יבוצע באופן: 1) $5000 יוחזרו ביום 6.9.95 2) $5000 ביום 6.10.95.".
5. ב 1.9.94 החל התובע עבודתו כמורה שכיר בקולג'.
אין מחלוקת כי עסקי הקולג' היו כושלים וכי פסק לפעול בסמוך לאחר שנת הלימודים תשנ"ה וכי אף קודם לכך הנתבע נעדר לתקופות ארוכות מהמקום. למעשה, מפניות חברת אביב הלוואות לקולג' בנובמבר 1994 לגבי שיקים חוזרים (נספח ב' לתצהיר תובע) ומעצם מעורבות חברה זובפעילות החברה ניתן ללמוד כי כבר מראשית התקשרות הצדדים לא היו עסקי הקולג' מזהירים.
בחודש אוקטובר או בסמוך לאחר מכן, נתן התובע הוראת ביטול לשיקים. לטענתו, כבר באותו שלב הגיע לכלל דעה כי הנו מבקש לפרוש מהשותפות ואף הודיע על כך לנתבע.
בכל זאת נאלץ התובע לפרוע את השיקים, מחמת שהוסבו לאחרים שדרשו פרעונם: את תמורת שלושת השיקים הראשונים שילם לחברת אביב הלוואות, אליה הסב הנתבע את השיקים. תשלום זה, בסך 12,000 ש"ח עשה התובע בהלוואה מיוחדת אשר קבל, לאחר שנדרש על ידי האוחזת הנ"ל בעל פה ובמכתב רשום מיום 14.11.94 לפרוע את השיקים (נספח ב' לתצהיר עדות התובע). התשלום נעשה במזומן ביום 16.11.94 , לידי הנתבע וכנגד אישורו בכתב (נספח לתצהיר עדות התובע).
את שלושת השיקים האחרים פרע התובע בסוף שנת 1996 ראשית שנת 1997, בתשלום סך 15,000 ₪ נוספים, לפי הסדר עם הבנק בו נוהל חשבון החברה ואשר אחז בשיקים נוספים אלה.
אין מחלוקת כי מעולם לא עברו מניות כלשהן של החברה על שם התובע ולא שותף הוא בדרך כלשהי בפעולות הקולג' כבעלים. למעשה ניכר כי אף לא ידע שבחברה בעל מניות נוסף, עובדה שהנתבע טען לה בישיבת הראיות.
התובע המשיך ללמד בקולג' עד סוף שנה"ל תשנ"ה, אם כי פסק לכחודש במהלכה, על רקע הסכסוך הכספי עם הנתבע (הנתבע אישר בעניין זה גירסת התובע, ראה עדותו, עמוד 29 שורות 10,11).
הנתבע הפסיק את פעילותו בקולג' בתום אותה שנה או בסמוך לאחריה ומיעט להופיע שם עוד קודם לתום אותה שנה. לטענת התובע לא עלה בידו לאתר את הנתבע, אשר שינה כתובתו, עד בסמוך לנקיטתו בהליכים כאן.
הטענות
6. התובע טוען כי הודיע לנתבע על פרישתו מהשותפות וביטול השקעתו, כי הנתבע חזר והבטיח לו כי ישיב לו את כספו, וכי עוד קודם לפרעון השיקים התחייב הנתבע כי אלו אשר לא נפרעו יוחזרו לו. לכן טוען התובע כי הנו זכאי לגבות את החזר השקעתו מהנתבע תוך שימוש בשטר. טוען הוא כי ההסכם איננו אותנטי וכי הוסתר מפניו וכי אין להסתמך על הוראותיו ומכל מקום אין בו בכדי להכשיל תביעתו השטרית.
הנתבע אף העיד מטעמו גרפולוג מומחה, מר יצחק חגג, אשר העיד כי על גבי ההסכם קיימות תוספות שנרשמו עט אחר ואשר נחזות כתוספות שהוספו בשלב מאוחר יותר, להערכתו לאחר חתימת ההסכם (שכן אחרת אין הסבר להחלפת העט וכן לשינוי סמני הניקוד בעט אחרת). תוספות אלה הן, בין היתר, אלו שהודגשו בסעיפים שהובאו בסעיף 4 לפסק הדין לעיל.
7. הנתבע מסתמך, כאמור, על ההסכם ותוספותיו וטוען לפקיעת השטר. טוען הוא כי בהסכם נקבעה תקופת נסיון עד ליום 1.3.95 וכי רק במהלכה יכול היה התובע להודיע על פרישתו וזאת בכתב ובדואר רשום.לטענתו, התובע לא עשה כן ולכן אבד זכותו לקבל את החזר השקעתו ולגבות השטר. הנתבע אף הציג פניות בכתב, אשר טען כי שלח לתובע, להשבת השטר (נספחים ב/1 ו- ב/2 לתצהיר עדותו הראשית). כן טען כי התובע כלל לא הודיע לו כי בכוונתו לסיים את השותפות וכי משלא הודיע התובע אחרת, הבין הנתבע ביום 1.3.95 כי התובע מבקש להשאר שותף. הנתבע טען כיעברת המניות על שם התובע לא נעשתה היות ולא היה מקום לערכה קודם לתום תקופת הנסיון הנ"ל ואף הוסיף הסברים שונים מדוע לא נעשתה אחר כך.
דיון ומסקנות
8. לאחר ששמעתי הצדדים ועיינתי בכל הראיות, שוכנעתי באלה:
8.1 ההסכם שונה בכתב יד הנתבע ובעט אחרת, שינויים אשר הוספו על ההסכם ולא נרשמו בו מלכתחילה. נוכח חוות דעת הגרפולוג אשר לא נסתרה, שוכנעתי כי השינויים נעשו לאחר חתימות הצדדים ומבלי שהתקבלה עליהם הסכמת התובע. השינויים הינם בעט אחרת, הגם ששינויים אחרים נעשו באותה ושתי החתימות הן באותה עט. השינויים בעיקרם הינם לטובת הנתבע, והגם שקיים איזון מה לטובת התובע (סוף סעיף 4), מתיישבים הם יותר עם אינטרם הנתבע (במיוחד בתביעה זו) מאשר עם אינטרס התובע. הנתבע לא מסר בעדויותיו בתצהיריו הראשיים עדות לגבי מועד התיקונים ולגבי הסיבה לעריכתם ולגבי הסיבה לשינוי כלי הכתיבה בו נערכו, ולכן אין לקבל מפיו, בדיעבד לאחר הגשת חוות דעת הגרפולוג, לראשונה, את הטענה המנסה ליישב בין התמיהות העולו מההסכם ששונה לבין גירסתו.
מצאתי כי תוכן השינויים מלמד כי הוספו בדיעבד שלא במעמד ההסכם: כאשר נוסח הצדדים כלל לא חישבו כי חצי שנה מיום תחילת השותפות הוא יום 1.3.95, ולכן נרשם מראש ברישא לסעיף 5 "…יודיע תוך חצי שנה מיום 1.9.94..". ככל שיום 1.3.95 היה נזכר בעריכת ההסכם, ודאי היה ננקב מועד זה גם בסעיף 5 רישא. בנוסף, מצאתי את עדות הנתבע לגבי נסיבות עריכת ההסכם והתיקונים בו היתה מבולבלת ובלתי אמינה.
הכנסת שינויים באופן האמור בהסכם הנה מעשה שהינו לפחות מחוסר תום לב, ומעיד על שאיפה להתחמק מאחריות ועל נסיון לעוות את העובדות.
8.2 נוכח השינויים ששוכנעתי שהוכנסו שלא בתום לב להסכם ואף משלא הוצג ההסכם המקורי כראיה בפני, ראוי לפסול את ההסכם כראיה בתיק זה.
הגנתו של הנתבע מבוססת כולה על תוכנו של ההסכם, ונוכח פסילתו כראיה, נדחית ממלא ההגנה.
8.3 האמנתי לתובע כי במהלך שנת הלימודים תשל"ה הודיע לנתבע על בקשתו להפסיק השותפות ולקבל השקעתו חזרה.
אפשר כי הדבר לא קרה במועד כה מוקדם כזה שטען לו התובע, אך קבלתי בהחלט עדותו כי חזר וביקש מהנתבע את השקעתו וכי נדחה בלך ושוב ואף האמנתי כי הודעה זו נמסרה לנתבע כבר במחצית הראשונה של שנת הלימודים תשל"ה.
שאיפת התובע לפרוש הוכחה כסבירה ומתבקשת נוכח מצבו הכושל של הקולג', אשר התובע היה מודע לו לכל המאוחר בעת קבלת מכתב אביב הלוואות, בנובמבר 1994.
עדות התובע נתמכה בעצם מעשה ביטול השיקים על ידו, בעובדה כי היה בינו לבין הנתבע סכסוך כספי אשר גרם להפסקת עבודתו במהלך שנת הלימודים ואף בשינויים המאוחרים שערך הנתבע בהסכם, אשר נחזים כנסיון להשתמט מאחריות.
אפשר כי התובע ביקש לפרוש, כטענת הנתבע, כדי להציל השקעתו, אך אין בכך רע, באשר זכות זו עמדה לו על פי המוסכם בין הצדדים.
הודעת הפרישה של התובע איננה מתיישבת לכאורה עם פרעון שלושת השיקים הראשונים שפרע לידיו של הנתבע, וב"כ הנתבע אף טוען כי מעשה הפרעון מוכיח כוונה להשאר שותף. אולם, התובע הבהיר ענין זה בפחד שחש ממעורבות בענייני ההלוואות מול מלווים לא מוסדיים, והאמנתי לגירסתו זו. האמנתי עוד כי חזר ופנה לנתבע בבקשות להשבת כספי השקעתו ונדחה בלך ושוב וכי נאלץ לפרוע אף את השיקים המאוחרים על מנת למעט בנזקיו.
8.4 משבקש התובע לחזור בו מהשותפות אזי זכאי היה לקבל מהנתבע את החזר השקעתו, וככל שסורב זכאי היה לגבות את השטר.
הוכח כי הנתבע סרב להשיב ההשקעה, וראיה לכך עמדתו בפני.
לכן צודקת תביעתו של התובע על פי השטר.
נותר, איפוא, עוד להכריע בשאלה האם פקע השטר.
ההוראה לפיה תוקפו של השטר טוב עד יום 30.8.95 כלולה בהסכם. החלטתי לעיל כי ההסכם איננו ראיה בפני, התובע איננו מאשר כי הסכים לפקיעת השטר, ולכן יש לדחות הטענה לגבי העדר תוקף או פקיעת לאחר המועד הנ"ל.
אף אם קיים ההסכם כראיה, אין ללמוד מתוכנו על פקיעת השטר.
ראשית, פקיעתו של שטר הנה רק על פי דרכי הפקיעה האמורות בפקודת השטרות, וראה לעניין זה, דיני שטרות, ד"ר זוסמן, מהד. שישית, סעיף 252.
ב"כ הנתבע לא טען כי ההתנאה שעל פי סעיף 9 להסכם לגבי היות השטר טוב עד למועד שנרשם הינה פקיעה אפשרית על פי אלו מאפשרויות הפקיעה שעל פקודת השטרות ולכן יש לדחות הטענה.
שנית, פרשנות ראויה לשטר ולהסכם מחייבת הקביעה כי השטר תקף וכי לא פקע. כללי הפרשנות אשר יש להעזר בהם בהכרעה בסוגיה הפרשנית הם פירוש המסמכים לרעת מנסחם, הוא הנתבע; פירוש המקיים את השטר, שהינו מסמך סחיר וחפצי, עדיף על פירוש המאיינו ויש להעדיף את פירוש השטר מתוכו על פני פירושו על פי תנאי לא ברור בעיסקת היסוד; את ההסכם והשטר יש לפרש על פי מטרתם ועל מנת לאפשר הגשמת תכליתם.
בבואנו ליישם כללים אלה יש להתחשב בכך שמועד פרעון השטר, אשר נרשם על פניו ע"י הנתבע בעת חתימת ההסכם (יום 6.10.95), הינו מאוחר ממועד תום תקפו הנטען! תכלית עשיית השטר היתה ודאי ליתן אפשרות הוגנת לעשות בו שימוש ויש להניח כי סעיף 9 להסכם איננו מונע אכיפת השיק לאחר מועד פרעונו. לכן יש לפרש את הוראת תום תוקף השטר כהוראה שאיננה מפקיעה את השטר.
השטר נועד ליתן לתובע בטחון להחזר השקעתו. בהנחה שהתובע הודיע על פרישתו, היה על הנתבע למסור לידיו שני שיקים שמועדיהם 6.9.95 ו- 6.10.95 ולהשיב באמצעותם את השקעת התובע (סעיף 10 להסכם). יש להניח לפיכך כי כוונת הצדדים בהסכמה לגבי תום תוקף השטר היא כי ככל שיימסרו השיקים לתובע במועד, יהיה השטר מחוסר תוקף.
אולם, ככל שלא נמסרים השיקים וככל שמתנער הנתבע מחובתו להחזיר את השקעת התובע, ודאי עומד השטר, כבטחון להחזר, בתוקפו והתובע רשאי לעשות בו שימוש כל עת ולא הגבלה הסכמית.
הנני למדה מהתיקון המאוחר שהוסיף הנתבע גם בסעיף 9 כי אף להבנתו לא היה די ברשום בסעיף בכדי להפקיע את השטר (הוסיף הוא תוספת כי לאחר יום 30.8.95 השטר מבוטל ויוחזר לבעליו). לא קבלתי את מכתבי הדרישה להשבת השטר שצרף הנתבע לתצהירו כאותנטים: על גבי האחר כיתוב של שם בית ספר אחר בו לא עבד הנתבע באותה עת ולא הוכח כלל כי המכתבים נשלחו. מכל מקום, אין ללמוד ממכתבים אלה על פרשנות ההסכם והשטר.
לפיכך, הגעתי לכלל דעה כי השטר נשוא ההליכים לא פקע וכי התביעה על פיו אפשרית.
9 לפיכך דחיתי את ההגנה וקבלתי את התביעה השטרית.
התיק יושב ללשכת ההוצאה לפועל.
הנתבע יישא בהוצאות המשפט וכן בשכ"ט ב"כ התובע בסך 7,000 ₪ בתוספת מע"מ.
ניתן היום ו' בניסן, תשס"ב (19 במרץ 2002) בהעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי
______________________
דפנה בלטמן קדראי, שופטת
