פינוי וסילוק יד במקרקעין – פסק דין עורך דין ונוטריון אופיר יצחקי

 

" פינוי וסילוק יד במקרקעין "   

להלן פסק דין בו ייצג עורך ונוטריון אופיר יצחקי בתביעת פינוי וסילוק יד .

 

בית משפט השלום בנתניה תא"מ 3089-08 ברזני נ' הנסב
בפני	כב' השופטת  סמדר קולנדר-אברמוביץ
תובעים		אברהם ברזני ע"י עו"ד אופיר יצחקי
נגד
נתבעים		בנימין הנסב ע"י עו"ד רן לוין

 

 

 

 

פסק דין

 

 

 

1. התובע אברהם ברזני והנתבע הנסב בנימין היו שנים שותפים לעסק ממכר סיטונאי של פירות וירקות. ביום 2.1.86 רכשו הם במשותף 4/15 מהמקרקעין (2/15 לכל אחד) הידועים כחלקה 556 בגוש 8267 המצוי ברח' שוהם בנתניה , (להלן:"הנכס"). הסכם הרכישה צורף כנספח ו' לתיק המוצגים של התובע. עוד קודם לרכישה הם החזיקו בנכס משנת 1977 מכח היותם שוכרים מוגנים בנכס. ביום 3.1.95 הם חתמו על הסכם פירוק שיתוף בנכס. (הסכם הפירוק  והתשריט צורף כנספח ב' לתיק המוצגים של התובע). ההסכם דווח לרשויות מיסוי מקרקעין ואף לעירית נתניה ונחתמו יפויי כח ומסכים מתאימים. צורפו הסכם פירוק השותפות (נספח ג'), הצהרה למיסוי מקרקעין בדבר פירוק השיתוף (נספח ט') אישורי מס שבח, מס רכישה ומס רכוש (נספח י') וכן אישור העברה לטאבו (מסמך יא).

 

כפי שפירט התובע בתביעתו בהתאם להסכם פירוק השיתוף הסכימו הצדדים שזכויותיהם לרבות החזקה והשימוש יחולקו כך שלתובע תהא זכות חזקה בחלקים המסומנים בתשריט בספרות 3 ו4 –ואילו לנתבע תהא זכות חזקה בחלקים המסומנים בתשריט 1 ו 2 . משהפסיק התובע את פעילותו בנכס מטעמי בריאות, השתלט הנתבע על מתחם החצר הדרומי אשר שויך ויוחד לתובע ולשימושו הבלעדי.  משכך הגיש  התובע תביעה זו לסילוק יד ופינוי מהחצר הדרומית. התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר.

 

2. הנתבע בבקשת הרשות להגן שהגיש טען שהוא והתובע לא היו זכאים להרשם כבעלים  של חלקים נוספים במקרקעין ובפרט לא היו זכאים להרשם  כבעלים של  השטח הצמוד לחנות שכן פלשו לשטח זה. לטענתו הסכם הפירוק אינו חוקי וכלל לא נכנס לתוקף והם המשיכו להשתמש בנכס כשותפים במשך 12 שנים נוספות, כאשר לא שילמו כל שכירות האחד לשני.

לאחר שהתקיים הליך בפני הרשמת ניתנה לנתבע רשות להתגונן בפני התביעה.

 

3. בדיונים שהתקיימו בפני הסכימו הצדדים שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו, מודד שיבחן טענות הצדדים. לאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה, וכן השלמות לחוות הדעת, התקיים הליך הוכחות במסגרתו נחקר המומחה בלבד. לאחר מכן הסכימו הצדדים לסכם טענותיהם.

 

4. lawdata – דטהחוקדיון משפטי:
5. המומחה, המודד שמעון ורזגר קבע בחוות דעתו מיום 15.11.10 קבע שהתובע מחזיק שטח של 27.29 מ"ר בחלק המערבי וחלק של 23.03 מ"ר בשטח המזרחי. בסך הכל 50.32 מ"ר.

הנתבע מחזיק שטח בחלק המערבי של 23.10 מ"ר ושטח של 22.15 מ"ר בצד המזרחי כך שסך כל היחידה שלו 45.25 מ"ר.

החלק הדרומי היה אמור להיות מחולק לפי התשריט לשני חלקים 8.18 מ"ר ו – 8.33 מ"ר. בפועל הנתבע מחזיק בחלק הדרומי של החצר לשימושו הבלעדי כך שקיימת פלישה שלו לחלק של התובע.

 

ביום 23.10.11 בהמשך לבקשת השלמה שנשלחה אליו על ידי בית המשפט קבע שלא מצא כל הוכחה לכך שקיימת פלישה למקרקעין של צד ג' בשטח המריבה – החלק הדרומי.

 

6. בבית המשפט חזר המומחה על קביעותיו. עלי לציין שעלה מעדותו שלא בדק כלל את הסכם הרכישה, כן לא בדק בלשכת רישום המקרקעין  ו/או ניסה למצוא תשריטים של הנכס שהוגשו לרשויות השונות, אולם עם זאת עדיין בכל הנוגע לקביעתו באשר להחזקת הנתבע גם בחלק שאמור היה להיות בחזקת  התובע, לא נסתרה חוות דעתו, הנשענת על הסכם פירוק השיתוף והתשריט שצורף לו.

 

7. מהמסמכים שהוצגו עולה לא שוכנעתי שהסכם הפירוק הינו בלתי חוקי. הצדדים דיווחו עליו לכל רשויות המס. (ראה נספחים ט וי' לתיק המוצגים של התובע). כן קיים אישור העברה ללשכת רישום המקרקעין (נספח יא).

 

מטופס ההצהרה למיסוי מקרקעין (נספח ט) ניתן לראות שהצדדים מצהירים (לרבות הנתבע עצמו) שהממכר כולל חנות וכן הצמדה של קרקע. אם כן מדוע הצמדה זו אינה השטח שבמחלוקת?

 

 

 

טענת הפלישה אף  עומדת בסתירה הן למצב בו נהג הנתבע כ- 35 שנה כאשר נהג בחצר מנהג בעלים לכל דבר, ואף בניגוד להסכם פירוק השיתוף והתשריט שצורף לו עליו חתמו הצדדים.

לא הוכח בפני שקיימת טענה של צד ג' כלשהוא כנגד הנתבע ו/או התובע בדבר פלישה למקרקעיו, כאשר יש לציין שמאז שנת 1977 התובע והנתבע מחזיקים במשותף בנכס ועל כן לא הרים הנתבע נטל ההוכחה להוכחת טענה זו.

 

8. הנתבע טען שלא שולמו כל דמי שכירות מהאחד לשני.

 

בהתאם להסכם פירוק השיתוף הצדדים חילקו ביניהם את זכויות החכירה באופן שווה – לכל אחד 2/15 חלקים מהנכס ועל כן מדוע שישלמו שכירות האחד לשני כפי שטוען הנתבע?

 

9. כן לא שוכנעתי כלל מהמסמכים שהוצגו בפני שקיימת פלישה של שני הצדדים גם יחד לשטח המריבה. לא הוצג בפני כל תשריט המציין זאת, כאשר יש לזכור שהבניין טרם נרשם כבית משותף. מנגד מהמסמכים שהוצגו – נספח ה' – יפוי כח לרכישת הנכס וכן תשריט שצורף לו, ניתן לראות ששטח המריבה נמכר לצדדים במסגרת הסכם המכר.

 

 

10. לא זו אף זו, כעולה מהמסמכים קודם לרכישת הנכס, היו התובע והנתבע דיירים מוגנים במקום. על כן אף אם מסקנתי היתה שהשטח לא נרכש במסגרת הסכם הרכישה, אזי זכויות הצדדים בשטח זה הינן מכח היותם דיירים מוגנים בנכס לרבות המחסן והחצר. משכך אף אם השטח לא נרכש, אזי הצדדים משנת 1977 מחזיקים ברשות הבעלים בשטח, ועל כן קמה להם זכות להחזיק בשטח זה.

 

 

11. לאור האמור לעיל סבורני שהתובע הרים נטל ההוכחה להוכחת תביעתו כי הנתבע מחזיק בשטח שאמור להיות בחזקתו. משכך הנני מורה לנתבע לפנות ידיו מהשטח ממחצית שטח החצר הדרומית, דהיינו שטח של 8.18 מ"ר כמצוין בתשריט וכל לסלק כל מטלטליו משטח זה וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה. כן ישלם הנתבע שכר טרחת המודד במלואו, אגרת בית המשפט כפי ששילם התובע וכן שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.

 

 

ניתן היום,  ה' באדר תשע"ב, 28   פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

 

סמדר קולנדר-אברמוביץ